תָּנוּ רַבָּנַן : וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ - זוֹ זֶפֶק. יָכוֹל יִקְדֹּ(י)ר בְּסַכִּין וְיִטְּלֶנּוּ ? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֹצָתָהּ, נוֹטֵל אֶת הַנּוֹצָה עִמָּהּ. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר : נוֹטְלָהּ וְנוֹטֵל קוּרְקְבָנָהּ עִמָּהּ.
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא : בְּנֹצָתָהּ - בְּנוֹצָה שֶׁלָּהּ, קוֹדְרָהּ בְּסַכִּין כְּמִין אֲרוּבָּה.
שִׁיסַּע וְלֹא הִבְדִּיל תָּנוּ רַבָּנַן וְשִׁסַּע אֵין שִׁיסַּע אֶלָּא בַּיָּד וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי.

והנה בתורה כתוב :"וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לה' ...וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן. יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה'."
על פניו, הציווי 'והסיר את מראתו בנצתה' אינו קשור לציווי 'ושסע אתו בכנפיו' המופיע בפסוק הבא ובנפרד, והייתי אומר שמשמע שהחיוב לשסע בידו אינו קשור אלא לכנפיו אבל לא להסרת המוראה, שיכולה וראוי גם לעשותה באמצעות הסכין של הכהן, שהרי רק את המוראה עם הקרקבן והנוצה ( שהיא העור עם הנוצות שמעל המוראה והקרקבן ) צריך להשליך, ולא שאר חלקי גוף העוף שצריך להקטיר.
( כלומר לכאורה אלו שני ציוויים נפרדים שאין ללמוד מאחד לשני. האמנם ? )

והנה הרמב"ם כתב בהלכות מעשה הקרבנות פ"ו, כא :"...ובא לו לגוף והסיר את המוראה והעור שעליה - בידו - עם הנוצה ואת בני מעים היוצאין עמה ומשליכן לבית הדשן"
מדוע כתב הרמב"ם -בידו - כאן ?
אשמח לקרא הסבר פשוט לשאלה ( בעברית של ימינו ) כי את דברי נושאי כלי הרמב"ם התקשיתי עד עתה להבין.
תודה מראש למי שיטרח ויענה.