תּוֹלָדָה דְאֵשׁ מַאי נִיהוּ אִילֵימָא אַבְנוֹ סַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ וְנָפְלוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה וְהִזִּיקוּ הֵיכִי דָמֵי אִי בַּהֲדֵי דְּאָזְלוּ קָא מַזְּקִי הַיְינוּ אֵשׁ
מַאי שְׁנָא אֵשׁ דְּכֹחַ אַחֵר מְעוֹרָב בָּהֶן וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי כֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בָּהֶן וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ אֶלָּא תּוֹלָדָה דְאֵשׁ כְּאֵשׁ וְכִי קָאָמַר רַב פָּפָּא אַתּוֹלָדָה דְרֶגֶל
פרש"י:
ברוח מצויה. דאי ברוח שאינה מצויה הוי אונס ולא מחייב אבל ברוח מצויה הוי תולדה דאש שהרי אש נמי הרוח מוליכה: דכח אחר מעורב בה. והוה ליה לאסוקי אדעתיה:
משמע מרש"י שברוח שאינה מצויה הפטור הוא מכיון שהוא אנוס. אך זה בגדר נזק דאש.
קשה, דלקמן נה: אומרת הגמ':
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַתּוֹרָה מִיעֲטָה בִּשְׁמִירָתָן וְאֵלּוּ הֵן בּוֹר וָאֵשׁ שֵׁן וָרֶגֶל
בּוֹר דִּכְתִיב כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ הָא כִּסָּהוּ פָּטוּר
אֵשׁ דִּכְתִיב שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה עַד דְּעָבֵיד כְּעֵין מַבְעִיר
ופרש"י:
כעין מבעיר. בפשיעה:
ושם הגמ' באה לומר שאם זה לא כעין מבעיר (דהיינו רוח שא"מ) זו לא האש שדיברה עליה התורה, כי דוקא בפשיעה (שראוי ליפול ברוח מצויה) זה בגדר אש, אבל אם לא, זה לא נכלל באש.
וזה לכאו' סותר למה שכתב רש"י כאן שהפטור הוא מדין אונס.