לצורך הכפרה יש צורך במעט מאד דם שנזרק/נמרח על המזבח, וממילא נשאר הרבה דם שאין בו צורך ואין לו שימוש. לכאורה, היות וסופם של שיירי הדם להגיע לאמה המתנקזת לקדרון ומשמשת לזיבול השדות, ניתן היה לשפוך אותם לפתח ניקוז כלשהו של האמה בעזרה ודי. אבל עבודת המזבח אינה עניין טכני טכסי חסר פשר ומשמעות לאדם.
המזבח עצמו מהוה 'מייצג' של מצב ומעמד האדם מבחינה רוחנית, ואף של האומה כולה ביחס לקב"ה.
עשר אמות גובה המזבח מייצגות את עשר מידות האדם העומד לפני המזבח, כמו עשר הספירות שבקבלה.
הבה נחשוב לרגע על עצמנו : גם האדם יש לו גוף והוא אוכל ושותה, ולאחר העיכול יש בירור והפרשה של העודפים והפסולת. אפשר לכאורה להשליך אותם על הקרקע או למערכת ניקוז ודי. אבל האדם מצד מעלתו הרוחנית כבעל נפש עדינה, ובעיקר האומה כמהות רוחנית כוללת, אינה יכולה להרשות לעצמה זלזול והשלכה סתמיים של החלקים השוליים והפחותים במציאותה, ולכן גם כשכבר משליכים ושופכים את השיירים, עושים זאת בדרך מכובדת, מגביהים אמה בשולי המזבח ועליה שופכים את השיריים ולא על הקרקע. הכבוד שנוהגים בשיריים הוא כבוד האדם והאומה. האם כבוד זה מעכב ?
באופן טבעי האדם המחונך יצר מערכות ניקוז כדי שהשיריים לא יתפזרו לכל עבר ילכלכו את הסביבה האנושית ויזהמו אותה. הכוונת ניקוז השיריים אל פתחי מערכת הניקוז בצורה מכובדת, מכבדת הן את האדם והן את סביבתו וממילא אליה ישפוך את השיריים.
ומה יקרה אם ישפוך את השיריים על הקרקע סתם ? בכל מקרה נזלו דמים רבים לאורך קירות המזבח, וגם נשפכו דמים משחיטת הקרבנות ונתמלאה הרצפה בדמים.
הדבר הצריך שטיפה חוזרת תכופה של רצפת העזרה בידי הכהנים ( מעניין שלא הטילו זאת על הלויים, אולי כיון שבעזרת הכהנים בעיקר כהנים עבדו ? ), לכן אין הדבר מעכב, אך באופן בסיסי שפיכת שיירי הדם על היסוד ביטאה את היחס המכבד של האדם והאומה גם לחלקים הנמוכים שבחיים. כך נלענ"ד.
ועוד, בקרבן הפסח היו שופכים את כל הדם על היסוד בלי לכוון לנקבי הניקוז, וממילא היתה העזרה מתמלאת מדם הקרבנות ובעצם היו הדמים הנשפכים המרובים מאד של קרבנות הפסח נעשים כשיריים אך גם הדם שעל הרצפה נחשב וניתן היה להרימו ולשופכו עוד על היסוד ( לר' יהודה ) וזרם לפתחי האמה ומדי פעם הכהנים שטפו את העזרה כי הכהנים הלכו עד ארכובותיהם בדם, אך מחמת הריבוי והשמחה הכללית נעשו גם הצדדים הנמוכים מתעלים ונחשבים מאד והננו רואים שבכ"ז לא שפכו את הדם ישר על רצפת העזרה צמוד למזבח, ומזה יש להסיק עד כמה חשוב לנהוג כבוד אפילו בצדדים הנמוכים של נפש האדם.