א.
אָמַר רַב יוֹסֵף הָא מַנִּי רַבִּי הִיא דְּאָמַר לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע מַתְּנוֹתָיו שָׁרוּ לֵיהּ וּמִדְּמַתְּנוֹתָיו ... ...רַבִּי אוֹמֵר מוֹעֲלִין עַד שֶׁיִּתֵּן מַתְּנוֹתָיו וְשָׁוִין שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה עַד שֶׁיִּתֵּן מַתַּן שֶׁבַע ...

וברש''י: אמר רב יוסף רבי היא כו'. .. ולוג שמן נמי הא דקתני נמי פיגול לא שיהא דם האשם מפגלו אלא מתנות שמן עצמו שמזה ממנו שבע הזאות בפנים הם מפגלין אותו .

ב.
"שבע הזאות בפנים" - מדוע?
מה גורם לכך שקרבן מצורע טעון כ''כ שדורש הזאות כמו חטאת הציבור: "פר העלם דבר", או פר כהן משיח – קרבנות חטאת של יום כיפור – כל אלה קרבנות שחשיבותם מדרגה גבוה.

- וכתוצאה מכך העצמתם - קובעת את המקום על ציר מזרח-מערב שבו נזרק דם הקרבן לשם כפרה. מקרבנום קלים להכי מקודשים.
הציר בנוי דרגות דרגות מקל לכבד.: מזבח הנחושת – ולמזבח פנימה, אל פני הפרוכת ועד לפני ולפנים - ארון העדות.

וא''כ מה יש בקרבן או במצורע ומעשיו - מה הגורם המכריע שהיטה את קרבנו מקרבן רגיל לקבוצת הקרבנות הפנימיים.

ג.
ואכן - יש הראשונים סוברים כמו רש''י שמזה בפנים בפרוכת כנגד בית קודש הקדשים (רש"י כאן, וביומא כד א ד"ה שבע; מאירי יומא סא א ד"ה מצורע);

ויש סוברים שעומד בחוץ \ בעזרה והופך פניו כנגד בית קודש הקדשים, ומזה על קרקע העזרה (תוספות מנחות עד ב ד"ה איכא; תוספות ישנים יומא סא א ד"ה נתן; ר"ש נגעים שם; רע"ב שם).

ועדיין לשיטת רש''י יש להבין "שבע בפנים למה ?