שאלה: בצד השווה, יש שני דברים (נקרא להם א' ו-ב') שלכל אחד חומרא שונה. התורה לא אמרה את הדין בגלל החומרא של א', שהרי גם ב-ב' קיים הדין. וגם לא מפני החומרא של ב', שהרי גם ב-א' קיים הדין. מכאן מוכח שלא החומרות גורמות אלא הצד השווה.
עכשיו השאלה: למה שלא נגיד שלא הצד השווה גורם, אלא בכל אחד הדין נאמר בגלל החומרא שבו?
כלומר, לכאורה ברור שיש רק סיבה אחת לדין, הסיבה זו לא חומרא א' (מוכח מכך שהדין נוהג ב-ב'), וגם לא חומרא ב' (כי הדין נוהג ב-א'). אלא הצד השווה.
לכאורה, אפשר להגיד שיש שתי סיבות שגורמות לדין: חומרא א' וחומרא ב'. לכן הדין נוהג גם ב-א' וגם ב-ב', ולא בגלל הצד השווה.

אשמח להבהרה. האם זו הלכה למשה מסיני, שכאשר יש שתי חומרות אומרים "הצד השווה"? כלומר, תשובה אפשרית היא שבאמת אפשר להבין כך ואפשר להבין כך, והלכה למשה מסיני ("בניין אב משני כתובים" ברייתא דרבי ישמעאל) שכאשר יש שתי חומרות, התורה מתכוונת לצד השווה ולא לחומרות.
ולכן אפשר ללמוד לכל מה שיש בו את הצד השווה.
אשמח לתשובות נוספות, ולשמוע מה דעתכם על התשובה שהצעתי.