א.
אֲמַר לֵיהּ אָמַר קְרָא וּלְבֵשָׁם לְבִישָׁה מְעַכֶּבֶת וְאֵין דָּבָר אַחֵר מְעַכֵּב
צָהֲבוּ פָּנָיו אֲמַר לֵיהּ וָיו אַאוּפְתָּא כְּתַבִי לָךְ.

במפרשים כאן מביאים שני פירושים, אולם לא הזכירו את הקשר לחריות הדקל.
ואין הכוונה לכל חתיכת עץ סתם, אלא לדקל שכולו הענפים והעלים מחורצים [מעורקים] לחלוטין, וממילא המשל והנמשל חדים וברורים יותר.

ב.
בערוך פירוש נוסף ל "ו' אאופתא":
וו (חולין טז) א״ל ו׳ דכתיבא אאופתא קאמר.
פירש אופת׳ עיקר חריות של דקל מתקרע מעט מעט קרעים ארוכין וכשכותב עליהן ו׳ נכנס בתוך הקרע ואינו ניכר מקומו.
והכי קאמר כלומר אין מדבריו כלום. פי׳ אחר סדקין נראין כמין ו׳ והן אינן ווין ואין בהן ממש.
ובפירוש הרמב"ם (סוכה, פ"ג מ"א) עולה שחריות דקל הן העלה השלם .

ג.
בסוכה לב.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי מִמַּאי דְּהַאי כַּפּוֹת תְּמָרִים דְּלוּלַבָּא הוּא אֵימָא חֲרוּתָא בָּעֵינָא כְּפוֹת וְלֵיכָּא. וְאֵימָא אוּפְתָּא כְּפוֹת מִכְּלָל דְּאִיכָּא פָּרוּד וְהַאי כָּפוּת וְעוֹמֵד לְעוֹלָם.
רשי :ואימא אופתא. אשטיל''א מעיקר הדקל ...
ובערוך שם : חרות הוא חרותא והן חריות של דקל. (בבא בתרא קסא: גיטין לו.).

ועל חריות הדקל בכלל ראה כאן מאמרו של מ. רענן הכולל תמונות והסבר מפורט.