בפרשת כי תצא :"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. יא וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. יב וַהֲבֵאתָהּ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת-רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה".
והיה קשה לי :
א. מדוע דווקא על אביה ואימה בוכה יפת התאר ולא על כלל בני משפחתה ועמה שנהרגו במלחמה - אם נהרגו, ומה זה נוגע לנו או לציווי לגבי הבעל, שתבכה כאוות נפשה !
ב. היה צריך לכתוב 'ובכתב על אביה ועל אמה'.
אבל בד"כ נהוג היה לקחת יפת תאר דווקא ע"י המצביא, כמו דהע"ה, או ראשי צבא ומנהיגים.
ובמגילה יד,ב :"אֵיתִיבֵיהּ רַב עֵינָא סָבָא לְרַב נַחְמָן שְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְהֵם כֹּהֲנִים יָצְאוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה וְאֵלּוּ הֵן נֵרִיָּה בָּרוּךְ וּשְׂרָיָה מַחְסֵיָה יִרְמְיָה חִלְקִיָּה חֲנַמְאֵל וְשַׁלּוּם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף חוּלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה כְּתִיב הָכָא בֶּן תִּקְוָה וּכְתִיב הָתָם אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי
אֲמַר לֵיהּ עֵינָא סָבָא וְאָמְרִי לַהּ פַּתְיָא אוּכָּמָא מִינִּי וּמִינָּךְ תִּסְתַּיַּים שְׁמַעְתָּא דְּאִיגַּיַּירָא וְנַסְבַהּ יְהוֹשֻׁעַ וּמִי הֲווֹ לֵיהּ זַרְעָא לִיהוֹשֻׁעַ וְהָכְתִיב נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ בְּנֵי לָא הֲווֹ לֵיהּ (בנתן) [בְּנָתָא] הֲווֹ לֵיהּ" ואין לאגדתא זו מקור ויסוד של ממש במקרא וראו שם בתוס'.

לפי"ז ולולא דמסתפינא, הייתי אומר שיהושע לקח את רחב בתור אשת יפת תאר שכנראה באמת היתה, אלא שלא 'על' אביה ואימה בכתה שהרי הם ניצלו כמוה, אלא שהיא בכתה איתם על תושבי יריחו שנהרגו, ואם כן 'ובכתה את' כמו 'ובכתה עם'...
ולא היה להם בן סורר ומורה כי ליהושע היו רק בנות...