א.
בפולמוס על היתר שתיית מי הכינרת בפסח מצרפים היתרים רבים -להתירם.
שניים מהם מקורם בדף מ''ז ע''א ע''ז.

בָּעֵי רַבָּה הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְמַעְיָן מֵימָיו מַהוּ לִנְסָכִים מַאי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ אִילֵימָא לְבָבוּאָה קָא סָגֵיד אוֹ דִלְמָא לְמַיָּא קָא סָגֵיד וְתִיבְּעֵי לֵיהּ סֵפֶל לְהֶדְיוֹט.
לְעוֹלָם לְמַיָּא קָא סָגֵיד...
וּמִי מִיתַּסְרִי וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק מַיִם שֶׁל רַבִּים אֵין נֶאֱסָרִין |סדגש
|הדגש||וברשי מעין. - אינו נאסר להדיוט דמחובר הוא:


ב.
פירוט מדברי הפוסקים:
...ויש לצרף גם את סברת הריטב"א )עבודה זרה מז ע"א( בשם הרמב"ן
שלא אסרו חמץ בפסח במשהו אלא במים תלושים, אבל במים מחוברים אינם נאסרים במשהו. וכן כתב בשו"ת שערי דעה.

מים מחוברים אם נאסרים במשהו
עוד טעם להיתר מתבאר ממש"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ז ח"ד) דכתב בשם שו"ת כנסת יחזקאל (סי' קס"ד אות י' סק"ח) דדעת הריטב"א והרמב"ן דמים מחוברין אינם נאסרים במשהו,

והנה הראשונים הללו מדברים בנוגע לעבודה זרה, במה שנידון בגמ' (ע"ז מ"ז) במשתחוה למעיין אם אסר מימיו דינבעו אח"כ, וכתב שם הריטב"א (ד"ה לא צריכא) ומכאן נ"ל דהא דתנן לקמן מים במשהו, היינו דוקא שנתערב בתלושין, אבל מחוברים אינם נאסרים יעו"ש,


ג.
8 סיבות- להיתר.
א. דיש סוברים דאיסור משהו אמרינן רק במקום שיכול לבוא לידי נתינת טעם, ולא בנהר שלא שייך שיבוא לידי נתינת טעם.

ב. מים מחוברים לא נאסרים במשהו.
ג. מים של רבים לא נאסרים.

ד. תרי משהו לא אמרינן ומימי הנהרות והכנרת נשאבים ממאגר למאגר.
ה. שיטת השאילתות דחמץ בפסח הוא בשישים.
ו. החמץ בנהרות נפגם והוי טעם לפגם.
ז. הכלור שמניחין במים שורף ומכלה הכל.
ח. המים נשאבים מעומק הכנרת, ואילו החמץ צף למעלה ואין מגיע למקום השאיבה.