א.
אָמַר רָבִינָא הִלְכְתָא הָא רִיפְתָּא דִּשְׁגַר גּוֹי וַאֲפָה יִשְׂרָאֵל אִי נָמֵי שְׁגַר יִשְׂרָאֵל וַאֲפָה גּוֹי אִי נָמֵי שְׁגַר גּוֹי וַאֲפָה גּוֹי וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל וְחַתִּה בַּהּ חַתּוֹיֵי שַׁפִּיר דָּמֵי.

בתוס' ד''ה ואתי -
ומה שנהגו להשליך קיסם לתנור סומכין על מה שיש בדברים שבין בני בבל לבני ארץ ישראל דקאמר בני בבל משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה מה מעלה ומה מוריד ואנו נמשכין אחר בני בבל ותלמודם.

ומצאנו כגון זה גם ברש''י בתענית י' ע''ב -
תתאי לא בעו מים.
..מכי אתא רב לבבל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות משום הכי אמר כלאחר ששים ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל:

ב.
ושני מנהגים אלו נמצאים ברשימה של "ספר החילוקים" הוא הספר הראשון של מנהגים,והוא בא לציין את המנהגים השונים בין מנהגי[הלכות] ארץ ישראל ובבל,

'ספר החילוקים' שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל הוא חיבור קטן מראשית תקופת הגאונים, המתאר כחמישים הבדלי מנהגים בין בני ארץ ישראל לבני בבל בנושאים שונים.

זהו ספר המנהגים הראשון שבידינו, מוזכר בספרי הקדמונים והוא נתחבר כנראה במאה השמינית בארץ ישראל, בעברית.. מחברו אינו ידוע. נדפס לראשונה בתרלח.
הוא מוזכר רבות בראשונים: בראב״ן, בראבי״ה, ביראים , בשערי דורא. מ' ויטרי ועוד.

ג.
מעניין שמרדכי מרגליות שההדיר את החיבור ובהקדמה מביא רשימת רבותינו שמצטטים מהחיבור, מציין את התוס מע''ז י ע''א. אך נשמט ממנו ומהספר איזכור הציטוט מרשי על שאילת הגשמים.

יש לציין שתקופת הגאונים עדיין היו שנהגו מנהגי א''י , ורק בהמשך מנהגי בבל דחקו את מנהגי א''י, ולכך הכוונה בציטוטי רשי ותוספות לעיל.

ספר החילוקים . כאן