מובא במסכת ע"ז דף כד:
"וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ וגו' מאי וַיִּשַּׁרְנָה?
א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה ורב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה
ומאי שירה אמרו? א"ר יוחנן משום ר"מ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות טו א)
ור' יוחנן דידיה אמר וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ (ישעיהו יב ד)
ור"ש בן לקיש אמר מזמורא יתמא מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ (תהלים צח א)
ר' אלעזר אמר ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים (תהלים צט א)
ר' שמואל בר נחמני אמר ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ (תהלים צג א)
ר' יצחק נפחא אמר רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים"

הגמרא מונה שש דעות שונות באמוראים מה שרו הפרות ויש לעיין מה שורש מחלוקתם.
ונ"ל בס"ד שנחלקו האמוראים מה ראוי יותר שה' ישים בפיהם של הפרות - התוכן שיתאים לארוע או קדושת המילים, שהרי יש כאן למעשה ארבע קבוצות מילים בסדר יורד בחשיבותן:
א. פסוקים מהתורה (ר' יוחנן בשם ר"מ)
ב. פסוקים מהנביא (ר' יוחנן)
ג. פסוקים מהכתובים (ר"ש בן לקיש, ר' אלעזר, ר' שמואל בר נחמני)
ד. טקסט מקורי שאינו מופיע בכתבי הקודש (ר' יצחק נפחא).
הפסוקים מהתורה הם הקדושים ביותר אבל שייכים לשירת הים והקשר להחזרת הארון משדה פלישתים טעון דרשה.
ר' יוחנן מעדיף לרדת לקדושת פסוקים מהנביא ישעיה אבל בשונה משירת הים, הם לא נאמרו על נס מסויים וניתן יותר בקלות לקשור אותם לקידוש ה' שנעשה בהכאת הפלישתים ואלוהיהם.
ר"ש בן לקיש מעדיף לרדת לקדושת פסוקים מהכתובים ולהביא מזמור המתאר שה' הושיע את עצמו (הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ) ללא השתדלות ישראל וחז"ל קושרים אותו להחזרת הארון משדה פלישתים (ב"ר פרשה נד ועוד).
ר' אלעזר מעדיף את תהלים צ"ט בו מוזכר קידוש ה' בגוים בהקשר לארון הקודש (יֹשֵׁב כְּרוּבִים) דבר שלא היה עד עתה.
ר' שמואל בר נחמני מעדיף את תהלים צ"ג שבו מוזכרת גאות ה' בחמשה פסוקים כנגד חמשת סרני פלישתים שליוו את הארון והמנחה של חמשת עכברי הזהב וטחורי הזהב.
הדעה האחרונה של ר' יצחק נפחא היא ששירת הפרות היתה במילים מקוריות שה' שם בפיהם ואין צורך לצטט פסוקים שנאמרו בהקשר כלשהו אחר.