בפירוש רש''י על מעשה דברוריה שיש בגמרא, יש תמיהות, איך יתכן שה' יסבב כזו תקלה לתנא הגדול רבי מאיר שחלילה יגרום לאשתו לאבד עצמה לדעת? ואיך יתכן שרבי מאיר יעמיד אותה ואת תלמידו בנסיון כזה, והרי אם היא תתרצה, אפילו אם לא היא תעבור בפועל, הרי גרם לה לעבירה, וכן לתלמידו, בעצם השידול שלו אותה לחטוא, שזה בעצמו עבירה. ועוד, ש''איזהו חכם הרואה את הנולד'' וכי רבי מאיר לא צפה את האפשרות של מה שייצא מזה? ולכן נראה שאפשר לומר שזה פירוש לא נכון, ורש''י לא כתבו, אלא הוסיפו בפירושו. ובכלל ידוע שחלק מפירושי רש''י לתלמוד הם לא מרש''י. וזה כמו שראיתי פעם בפירוש הרשב''ם לתורה - [איני זוכר עכשיו היכן ראיתי]שדוחה את הפרשנות שמשה רבינו היה מגמגם, וכתב שבמדרשים חיצוניים יש גם דברים לא נכונים. או, שאולי במקור הכוונה שלאחר פטירתה של ברוריה העלילו על רבי מאיר שכך עשה.
ב] ונראה מהמקורות, שיתכן אולי לומר שהיו שני מעשים ושני עריקות של רבי מאיר בשני זמנים. בזמן גזירות השמד היה המעשה שכתוב בתלמוד כאן בע''ז דף י''ח, במפורט, ואז ברח רבי מאיר עם אשתו ברוריה לבבל, שלא הייתה תחת שלטון רומי. ולאחר מותו של הקיסר הדרינוס ישחקו עצמותיו בגיהנום, בטלו רוב הגזרות, ושוב יכלו ללמד תורה ברבים, וחזר רבי מאיר לארץ ישראל ופתח ישיבה, והיה מראשי הסנהדרין הגדולה, והיה עם ברוריה. ויתכן שמעשה ברוריה הזה, שמוזכר בגמרא בקצרה רק בשני מילים, היה הרבה זמן אחר כך, לאחר שנפטרה ברוריה, ושוב ערק רבי מאיר.