כְּצֶמֶר לָבָן מַאי צֶמֶר לָבָן אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַב אַסִּי צֶמֶר נָקִי בֶּן יוֹמוֹ
שֶׁמְּכַבְּנִין בּוֹ לְמֵילָת.

רשי- כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו אין צמרו נקי באותו יום והרוצה להצניעו למילת עושה לכבש מעטה עור ומכבנו עליו שלא יתפרד ונמצא הצמר מכוסה כל הימים:.

ובפרשת [השבוע] אחרי ויקרא טז ד -
..(ד) כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ ...
ובתרגום ירושלמי ...כיתונא דבוץ מילת קודשא ילבש..

ובמפרשי התרגום:
ו'מילת' משמעותו בד מובחר העשוי מצמר נקי ביותר. כמו שמתורגם 'וצמר צחר' (יחזקאל כז יח) [שפירושו צמר לבן כמו 'אתונות צחורות' (שופטים ה י)] - 'ועמר מילת כבונא', היינו צמר נקי ולבן. ['כבינא' היא הפעולה הגורמת לצמר להשאר בנקיונו, ראה רש״י שם, וכדלהלן].

ובערוך (ערך מל האחרון) פירש: 'צמר רך ונקי'.

ובמוסף הערוך הביא, ש׳מילת' הוא שם של אי הנקרא כך בלשון יון ורומי, והיא קרובה למחוז איטליא, והיה שם צמר דק ונקי מאד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ, ועל שמו נקרא כך הצמר המשובח.