נוכח מחלוקות התנאים בדפים הנוכחיים, באשר לתפקידם של הקרבנות חטאת השונים של הציבור, אני תוהה מה היתה המציאות בבית המקדש. הרי יכול היה להיות שכהן א ימונה לעשות קרבן מסוים וכהן ב יעשה קרבן אחר, ואם כהן א סובר כתנא אחד ומשנהו כתנא השני, יוצא שכפרתם המחולקת של ישראל אינה 'מכסה' את כל צרכי הכפרה הנדרשים.
א. כיצד כל כהן התכוון בקרבנות אלה ?
ב. האם ביה"ד היה ממונה על כוונות הכהנים ?
ג. במידה ועלולה להתגלע מחלוקת, האם הכהנים עשו 'תאום כוונות' ( ולא במובן הצבאי, כשם ספרו של הרב סבתו )?
ד. ואולי כל מחלוקת התנאים התפתחה רק לאחר החורבן ואילו בזמן שביהמ"ק היה קיים ידעו בודאי מהי ההלכה ועל מה כל קרבן מכפר וכך יהיה גם לעת"ל ?
אשמח לקרא תשובות...