א. רוצח בשגגה שיצא במזיד מעיר מקלטו אך שב אליה. האם עדיין אסור להורגו עד מות הכה"ג כל עוד שהוא בתוך עיר המקלט, או שמעת שיצא הותר דמו אפילו בעיר מקלטו ( כפי שנהג שלהע"ה בשמעי, כלומר האם עיר המקלט היא מקום שאסור להרוג בו בכל אופן אפילו מי שחייב מיתה ויש להוציאו ממנה כדי להורגו או שמי שחייב מיתה או הותר למיתה מותר להורגו גם בתוכה ) ?
ב. בעצם זו שאלה מקדימה ל-א.
שומרי המקדש, הכהנים הלויים, לא כתוב בפירוש כיצד שמרו. ברור שהיו בידיהם מקלות שהרי הממונה יכול היה להכות מתרשלים בשמירה, אך לא כתוב בשום מקור שהיו בידיהם רמחים חניתות או חרבות. להיפך, הכהנים והלוים הרי לא היו משתתפים בסתם במלחמה אם אינה מלחמת חובה או מצוה, ובמקדש הרי אסור היה לבנות באבני גזית כדי שלא יהיה שימוש בחרבות וכלי ברזל במקדש, ומן הסתם לכן הם גם לא נשאו חרבות.
האם גם בערי המקלט נמנעו מלשאת חרבות ואם כן האם ערי הלויים והמקלט היו אקס טריטוריות בהן אסור להרוג ( ולכן גם לא רצוי שיהיו מצויים כלי זין ) כמו במקדש או שלא כן וגם הכהנים והלויים נשאו חרבות, ורק לגואל הדם אסור היה להיכנס לעיר מקלט בה גר רוצח בשגגה של קרובו ?