לא כ"כ ברור לי מדוע עוסקת המשנה ובעקבותיה הגמרא בעניינם של אנשים שונים וחלקם לעוה"ב וכדו', אנשים שכבר נפטרו מזמן ואין שום נפ"מ לגבינו להלכה ממה שקרה להם ומדינם בעוה"ז ( לתחי"ה ) ובעוה"ב, הרי מאי דהוה הוה, האם לא יכלו חז"ל ללמדנו מוסר אלא מהרשעים הללו ?