סנהדרין ע'.

לשון.

א. אוי ואבוי.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם ...
ברש'י ולרוב המפרשים: אבוי. לשון צעקה בלשון ארמי כמו בייא בייא.

לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי - לְמִ֤י מדונים מִדְיָנִ֨ים ׀ לְמִ֥י שִׂ֗יחַ... [משלי כג].
וממנו נוצר הביטוי הרב שימושי "א֥וֹי ו אֲב֡וֹי והמילה: אֲב֡וֹי. יחידאית חבתנ''ך.

פירוש ומשמעות.
מצודת דוד
"למי אוי" - למי מיוחד צעקת: אוי ואבוי.

אבן עזרא-
פירש " אבוי" מלשון עניות, היות והוא מלשון אביון

מלבים.
מי שיש לו- אבוי ותאוה, לו אוי,ולדעתו.."אבוי". שרשו אבה התאוה והחפץ.

ב.
בן סורר ומורה....וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי..
ברש''י : יין האיטלקי. טוב ומעולה ...

כדים נושאי כתובות בדיו,
תופעה ייחודית בהיקפה. מבין הכתובות שנחשפו במצדה בולט משלוח אמפורות
קנקני יין אשר נשלח מדרום איטליה, בשנת 19 לפסה“נ, למלך הורדוס בידי הספק לוקיוס לאניוס.

ג.
קַבַּבּ.
בגמרא מופיעה המילה הארמית כבַבֲה במובן של בשר הצלוי על גחלים. בגמרא - "בָּשָׂר חַי בְּשִׁיל וְלָא בְּשִׁיל כִּבְשַׂר כִּיבָא דְּאָכְלִי גַּנָּבֵי..

ברש''י: בשר כיבא דאכלי גנבי. כוויה בגחלים.
ודכוותה בעירובין (דף כט:) וניכביה וניכול בזבחים (דף מו:) לאפוקי כְּבָבָא דלא ריח לשם ריח:
נראה שרש''י עצמו מתייחס למילה כיבא במובן כוויה.

מקור המילה-
בפרסית ובערבית:(כַּבָּאבּ), והיא מתייחסת במקור לנתחי בשר קטנים מבושלים או עשויים על גבי רשת ומתחתיה פחמים לוהטות.
וגם מן ארמית- בבלית "כבב" בהוראת "להתפחם", "להצרב באש הפחמים".