הגמרא אומרת בדף נ״ו ע״א, שלגוי מותר לאכול ענבים בכרם בעהײב בשעת בצירה. למה אין זה גזל אצלו, הלא ההיתר הנלמד מהפסוק ״ואכלת ענבים כנפשך...״ הוא רק היתר לבני ישראל ממתן תורה?

למה הדין שרועי בהמה דקה ישראל ״מורידין ולא מעלין״? רק משום שהם נחשדו בגזל אין מצווה של פיקוח נפש לגביהם. זאת אומרת שישראל גזלן אין אנו מחויבין להצילו כשהוא נמצא במצב סכנ״פ?!

למה אביי מדחיק א״ע למצוא היכי תימצא של ״כיוצא בו בדני נפשות״ מהברייתא של רבי יונתן בן שאול? למה הוא לא מביא ההלכה שגוי נהרג על הפלת עיבור שמובא בשם רבי ישמעאל בעמוד ב׳?

תודה מראש על תגובתכם!