אין משלי התורה דומים למשלי נוכרים.
ולמה ?

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ.

א. מציאות אנושית.
תופעת המשלים היא מציאות אנושית בכלל בעמים שונים.

אולם נושאם ודרך הרצאתם משתנים בהתאם למטרות ולאמונות -
הקהלים אליהם הם פונים.

ובתנך ובחז''ל עיקרם וייעודם להבנת הפסוקים, להטעמת ולהטמעת חובת הציות לתורה ולחנך למידות טובות - מה הוא רחום אף אתה וכ''ו. ולדוגמה המשל הבא הקשור לוארא.

ב. לֵב כָּבֵד.
כְּתִיב ''כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה''. אָמְרוּ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֲרִי וְחַיּוֹת וְשׁוּעָל שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בִּסְפִינָה, וַחֲמוֹר גּוֹבֶה מֶכֶס מִן הַסְּפִינָה,

אָמַר לָהֶם הַחֲמוֹר, תְּנוּ לִי מֶכֶס, אָמַר לוֹ שׁוּעָל לַחֲמוֹר, כַּמָּה עַזִּין פָּנֶיךָ,
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת עִמָּנוּ וְאַתָּה תִּשְׁאַל מֶכֶס,
אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר, מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו אֲנִי מַכְנִיס,

אָמַר לוֹ הָאֲרִי, קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה, וְיָצָא וּטְרָפוֹ לַחֲמוֹר וּנְתָנוֹ לַשּׁוּעָל,
אָמַר לוֹ, סַדֵּר לִי אֵבָרָיו שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה, הָלַךְ הַשּׁוּעָל וְסִדְּרָן, רָאָה לִבּוֹ נְטָלוֹ וַאֲכָלוֹ,

כְּשֶׁבָּא הָאֲרִי מָצָא אֵבָרָיו נְתוּחִין, אָמַר לוֹ, לִבּוֹ שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה הֵיכָן הוּא, אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא הָיָה לוֹ לֵב, שֶׁאִם הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה נוֹטֵל מֶכֶס מִן הַמֶּלֶךְ.

אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, אִם הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה אוֹמֵר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים תֵּן לִי דוֹרוֹן וְשָׁכַח מַה שֶּׁעָשׂוּ לוֹ הָעַכְבָּרִים,
וַעֲדַיִן הָיָה אוֹמֵר (לעיל ה, ב) "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'".
ילקוט שמעוני וארא.

ג. ספרי משל.
בתורה המלה 'משל' מופיעה לראשונה בבמדבר בפרשת בלק "וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר " שבעה פעמים. ורבים האיזכורים למשלים בנ''ך, מהמפורסמים בספר שמואל "כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י''. .

ובנ''ך יש לנו שני ספרי משלים: הראשון בשמו וגם בתוכנו "ספר משלי".
והשני בתוכנו המהווה שיר חיבה בין הקבה לעמ''י -הוא ''שיר השירים''.
ולדעה אחת גם ספר "איוב " משל הוא.
בין משלי הנ''ך המפורסמים הם: משל החוח והארז. משל יותם.
כבשת הרש ומשל הכרם.

נכון שגם במשלים בתנך ובחז''ל נוכחים צמחים שועלים וחיות אחרות, אבל ההדגשים והלקחים שונים. הם אינם סיפורים עממיים-
או 'שעת סיפור' לשם סיפור, אלא הם תמיד יובילו להבנות שישפיעו על הדרכים הראויות \ ולחילופין המגונות הנדרשות לעבודת ה'.

ד. אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ.
הדבר בולט גם בתוכנן של הנושאים שבמשלים, שכן יש בהם משלים רבים הפותחים ב''משל למלך'' היות שעיסוקם ביחסי הקבה ועם ישראל,

למהות הקשר ביניהם ביחסו למעשיהם חטאים או מצוות, בבחירת האבות ונסיכי האומה, במידות הביטחון הצניעות וכ''ו, ולבסוף כולם מובילים ומתחברים לעבודת ה' ולמחויבויות של הנברא כלפי הבורא.

וכך הגדירו חזל את מטרות המשלים במדרש שיר השירים א.א :
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִין וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה, בָּא אָדָם אֶחָד וְסִפֵּק לָהּ -
חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָא בִּמְשִׁיחָא, וְדָלָה מִמֶּנָּה, וְשָׁתָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין וְשׁוֹתִין.

כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל, עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה,
דִּכְתִיב (משלי א, א): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
עַל יְדֵי מִשְׁלוֹתָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה עָמַד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.

ועוד אמרו שם:
וְרַבָּנָן אָמְרִין אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּדִבְרֵי תוֹרָה,
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, לֹא עַל יְדֵי פְּתִילָה כְּאִיסָר הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ,

כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יִהְיֶה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.
תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹמֹה עַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה עָמַד עַל דִּקְדּוּקֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה.