דברים ששמעתי על ר' ראובן מרגליות / מאיר דורפמן

בימים אלו נלמדת מסכת סנהדרין במסגרת הדף היומי, וחידושים מתוקים ומקוריים מספרי "מרגליות הים" של ר' ראובן מרגליות על המסכת, נשמעים בבתי המדרש. הרב ראובן מרגליות היה גאון שכל התורה מונחת אצלו כבקופסה, והוא כמעיין המתגבר, אבל את הכתיבה הוא השכיל לצמצם בלשון בהירה ומובנת לכל.

סיפרה לי גב' לאה סרלואי, ילידת תל אביב ואחותו של הרב ישעיהו הדרי, שהיה ראש ישיבת הכותל: 'ר' ראובן מרגליות לא זכה לפרי בטן. אחי סיפר לי שר' ראובן היה מסתובב אצל אדמו"רים וצדיקים שיתפללו עליו. אדמו"ר אחד אמר לו שאם יעזוב את תנועת "המזרחי" יזכה לפרי בטן, והוא השיב בנחרצות שלא ימכור את נשמתו...'

מדוע "נשמתו"? סיפר לי קרובו ובן ביתו, חנניה וינברגר מרחובות: 'מעולם לא ראיתיו כועס, מלבד פעם אחת, כשהחזן בבית הכנסת החסידי שברח' יבנה בת"א, עמד לדלג על ההלל של יום העצמאות. הוא ניגש לחזן, העבירו ממקומו, ולפני התיבה עבר הדיין רבי יונה הוכמן עם תפילת ההלל. ר' ראובן ראה בחוסר אמירת ההלל כפיות טובה. בסוכת בית הכנסת התקיים מנין מקביל, לכל המעוניין, שבו לא אמרו את ההלל'.

והוסיף: 'כשהעלו את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לארץ, בשנת תשכ"ד, נערכה לו קבלת פנים בשדה התעופה בן גוריון. על במת עץ קטנה, כעין ארגז מוגבה של 15 ס"מ, עמדו ר' אריה לוין, דודי ר' ראובן מרגליות וח"כ מנחם בגין. הייתה שם גם ח"כ גאולה כהן. תפילה מיוחדת נשא החזן התל-אביבי בנימין אונגר. ראשי המדינה של אז בלטו בהיעדרם...

יחד עם השקפת עולם חדה זו של ר' ראובן, הייתה הערצה הדדית בינו לבין החזו"א ועוד גדולי עולם בעלי השקפות שונות. ר' חיים קנייבסקי העיד שהחזו"א אמר עליו שהוא למדן גדול, ושהוא עצמו אינו יודע כמה הוא יודע. גם ר' חיים עצמו אמר שהכירו ככזה, אישית ומתוך ספריו הרבים. היו שהחשיבוהו כבקיא הגדול בדורו'.

בשנת תרצ"ג עלה ארצה חלוץ ששמו נפתלי קליגר. עם עלייתו הוא התגורר בתל-אביב ועבד בה כפועל. הוא זכה לאריכות ימים ולבנים תלמידי חכמים. פעם שאלתי אותו אם הכיר את ר' ראובן מתל-אביב, מאותם הימים. 'מתל-אביב?? עוד מלבוב שבפולין הכרתי אותו! הייתי נכנס לחנות הספרים שלו, כבחור בן 13-14, לא כדי לקנות ספר, אלא כדי להרגיש את האווירה המיוחדת של בית ועד לחכמים, לשמוע שיחותיהם. כנראה שלא רק אני לא הייתי בא לקנות, אלא גם תלמידי חכמים גדולים היו באים לשאול מקור, לברר גרסה, לשמוע על ספר פלוני או מחבר אלמוני...'

ר' ראובן היה המנהל הראשון של ספריית הרמב"ם בתל-אביב. מדי פעם אני לוקח כמה מתלמידיי לספריה זו, ואני רואה את ההלם על פניהם, את התרוצצות המחשבה, את שאלת ה"ממה מתחילים?" הם מעולם לא דמיינו עושר כזה בארון הספרים היהודי, על שלל תחומיו. ואולי ההלם הזה הוא התפקיד הראשון של ספרייה תורנית כזו – לייצר את תחושת ה"קטונתי" בפני השגב הזה של חכמת היהדות.

חנניה וינברגר, קרובו הנ"ל של הגאון ר' ראובן מרגליות גם גדל כבן בביתו, מאז עלייתו ארצה כילד, שנתיים אחרי השואה, וכך סיפר לי: בשנת תשכ"ו הגעתי לר' אריה לוין בשכונת משכנות, למסור לו הזמנה לחתונתי. כשמסרתי לו את ההזמנה אמרתי לו שהדוד ר' ראובן מרגליות מוסר לו הזמנה לחתונה. הוא התמלא בשמחה גדולה, ואמר לי: 'דע לך שאני חושב עליו לפחות פעמיים בשבוע, בכל יום שני וחמישי, אחרי קריאת התורה. כשאנחנו מבקשים "לקיים בנו חכמי ישראל" אני מכוון עליו'. [אגב, "ובניהם" שבתפילה זו לא היה רלוונטי אצלו, מכיוון שכל ימיו לא זכה לפרי בטן. בסוד ההערכה ההדדית הגדולה שהייתה בינו לבין החזו"א, יתכן שנקודה משותפת זו יצרה איזו הבנה הרגשית בסיסית, עוד לפני הקשר התורני העמוק, שיש הרבה מה להאריך לגביו. מ.ד.]

מוסיף חנניה: אינני יודע מתי החל הקשר בין הדוד ר' ראובן לבין ר' אריה לוין, אבל הדוד סיפר לי כמה פעמים שהגיע לארץ ממש סמוך לפטירתו של הרב קוק, ולא זכה ליהנות מתורתו ואישיותו זמן ארוך. [היה ביניהם קשר של התכתבות עוד בחו"ל, אבל הם נפגשו רק בעלות ר' ראובן לארץ, בשנתו האחרונה של הרב קוק. מ.ד.]. אחרי פטירת הרב, רצה דודי לשמוע עליו יותר, והוא שאל את הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין בלשון זו: 'אתה, שהיית תלמיד וחבר של הרב קוק, מה אתה יכול לומר לי על גדלותו?' השיב ר' אריה: 'מי אני שאוכל לדבר על גדלותו? וקטנות לא ראיתי אצלו מימי'.

הסיפור הזה מסביר היטב את התיאור הידוע של המפגש בין ר' ראובן מרגליות לרב קוק, שמעתיו כך מפי הרב ישעיהו הדרי: כשעלה ר' ראובן ארצה, בשנת תרצ"ה, הלך לפגוש את הרב קוק. כשנכנס, שאל אותו הרב קוק לשמו, והוא השיב: ראובן מרגליות. הרב קוק שואל: מלבוב?? ור' ראובן משיב בחיוב. הרב קוק קם, לובש את הספודיק ואת קפוטת השבת, ומברך ברכת שהחיינו בשם ובמלכות. [כדין מי שלא ראה במשך 30 יום אדם האהוב עליו. הרב קוק מעולם לא ראה אותו, אבל התכתב עמו. למדנו מזה עוד הלכה עם נפק"מ לכמה עניינים. מ.ד.]

עוד על היות ר' ראובן מרגליות מגאוני ישראל שמעל להגדרות, הוסיף חנניה וינברגר: 'לדודי לא היה מקום לסוכה בביתו שברח' יבנה בתל אביב, ולכן נהג לשהות בסוכות ברמת גן. בהושענא רבה היה לו מסלול קבוע שבו היה מבקר אצל האדמו"ר מויז'ניץ, ה'חזון איש', הרב כהנמן והרב ורנר. ככלל, הוא היה אורח קבוע אצל האדמו"ר מהוסיאטין כמו אצל ר' אהרון מבעלזא, ואצל השר חיים משה שפירא (איש הפועל המזרחי ותלמידו של ר' שמעון שקאפ. מ.ד) ועוד. הישיבה שייסד הסבא מסלבודקה בתל אביב הייתה ישיבת היכל התלמוד, ברח' רבי יהודה הלוי, הסמוך לרח' אחד העם. דודי היה מתלוצץ שאפילו 'אחד העם' כבר חפץ ללמוד תורה ולהתקרב למרכז הרוחני'.