ראשית כל אצרף את דברי הגמרא (הקטע מתחיל הדף קל ע"א למטה):

"א''ר אבא בר רב אדא א''ר יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת [דרך גגות ודרך חצירות]
שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתְקִיף לַהּ רַב יוֹסֵף שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא דְּשָׁרֵי וְכִי תֵּימָא שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּשָׁרֵי אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא בִּרְצוֹן רַבָּנַן דְּאָסְרִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וְשָׁרוּ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת דֶּרֶךְ חֲצֵירוֹת וְקַרְפֵּיפוֹת וּמִי שָׁרוּ וְהָתַנְיָא כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים כָּךְ אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ לֹא דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְלֹא דֶּרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת וְלֹא דֶּרֶךְ חֲצֵירוֹת אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמַחְלוּקְתּוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן דִּתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת וְאֶחָד חֲצֵירוֹת כּוּלָּן רְשׁוּת אֶחָד הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת" ע"כ הסוגיא.

(זה אחרי שעיינתי בשוטנשטיין, במתיבתא - וגם בביאורים בסוף)

שאלה ראשונה:
ר' אשי מעמיד את המקרה שלקחו איזמל של מילה והעבירו אותו בגגות וחצרות כר' שמעון.
תוס' שואלים מדוע לא ניתן להעמיד כר' מאיר (שמתיר טלטול מקרפף לקרפף, מחצר לחצר, ומגג לגג), והם מיישבים שאין הכי נמי, היה אפשר, אבל עדיף להעמיד כר' שמעון כי הלכה כמותו. ע"כ.
אז נכון שנוח להעמיד את המקרה כר' שמעון. השאלה היא, האם היה ניתן להעמיד גם כרבנן (לולא העניין שנוח להעמיד כמי שנפסקה הלכה כמותו)?
וארחיב מעט:
הרי רבנן מתירין לטלטל מגג לחצר וכן להיפך,
אז הרי אפשר להעמיד במקרה שהסכין הייתה נמצאת בגג ואז הזיזו אותה לחצר, ואז משם לחצר אחרת ומשם לעוד חצר - והנה זה מסתדר לפי רבנן!

ושאלה על דבריי: האם זו ההבנה הנכונה בדברי רבנן? או שמא, מותר להעביר רק מגג לחצר ולהיפך, אך אי אפשר למתוח את זה לחצר נוספת.

עד כאן הנושא הראשון, בהמשך אשלח שאלה בענין ההבנה של רש"י ב"קרפף".