אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו''ם.

בשלמא נר משום דלא שבת, אלא בשמים מ''ט לא?
...
ת''ר:
אור ששבת - מברכין עליו, ושלא שבת - אין מברכין עליו.
(מאי שבת) ומאי לא שבת?
אי נימא לא שבת מחמת מלאכה אפילו ממלאכה דהתירא, והתניא: אור של חיה ושל חולה מברכין עליו!
אר''נ בר יצחק: מאי שבת? ששבת מחמת מלאכת עבירה.

מדברי הגמרא הללו, עולה כי הטעם שלא מברכים על נר של נכרי הוא בגלל שהנר לא שבת ממלאכת איסור, ולמרות שאין בהדלקת הנר בשבת משום עבירה לנכרי, הרי מכל מקום מכיוון שאם היה ישראל מדליק את הנר היה עובר, הרי נקרא 'לא שבת ממלאכת עבירה',וכך פסק שו"ע רצח/ה:
אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה... אם הדליקו אינו יהודי בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מקרי.

אך מכל מקום, היום תוך כדי הקלטת השיעור על דף זה, התקשיתי בדבר, שהרי הדלקת הנר ע"י נכרי בשבת אין זו 'עבירה'.

ובסייעתא דשמיא, לאחר כמה שעות בודדות, הזדמן לי להסתכל בספרו החדש של הרב ראובן מרגליות (מחבר הספרים המוכרים: מרגליות הים, יסוד המשנה ועריכתה, ועוד ספרים רבים נוספים עם חידושים מקוריים ומרתקים ובשילוב בקיאות עצומה) - פנינים ומרגליות ב - שיצא לאחרונה לאור בחנוכה תשפ"ד בהוצאת מוסד הרב קוק (כינוס "מאמרים נוספים בעניינים שונים, בקבצים ובספרים שאינן זמינים לציבור הלומדים"), ושם בהערת שוליים בעמוד עג כתב כך:

...השבושים האלו גרמו לפעמים גם מכשול לגדולי התורה במקום שבאו להוציא הלכה מדברי התלמוד, כמו המופסק בשו"ע או"ח סי' רצח סעיף ה אין מברכין במוצאי שבת על נר שלא שבת ממלאכת עבירה לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה, אבל אם הדליק עכו"ם בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי. (ראה במקוריו).
והנה זה תמוה למה תהיה הדלקת הנכרי נחשבת למלאכת עבירה אחרי שלא הוזהר לשבות, ולהיפוך מוזהר שלא לשבות. ואם נבוא לאמר כיון שאם היה מדליקו ישראל וכו', הן קרוב זה יותר להאמר בנר שהודלק לצורך חולה, שיותר יש בזה צד איסור למ"ד שבת נדחה מפני פק"נ ולא הותר.
והנה הטו"ז נדחק בזה ליתן טעם להלכה זו, אמנם מדבריו התבוננתי שהעתיק בכל כפילותיו כינוי עכו"ם, וכאשר התעניינתי לחקור במקורו בתלמוד ראיתי (בדפוס מנקוס שבידי), שהגירסא בהמשנה נר של כושיים ובכל הסוגיא כותים והוא אשר הבאתני לשער כי באמת גם במשנה הנוסחה העיקרית היא כותיים. ויסוד הלכה זו היא אמרם שם מה, ב במשנה שהכותי מזמנין עליו שס"ל גרי אמת הם, ואם כי נחשדו על ע"ז דנו אותם כישראלים מומרים, שבכן מי שידעו כי אינו חשוד לא היה אותו האיש צריך גיור עד אחרי שגזרו עליהם... ובכן כאשר מצאו נר דלוק אצל אחד הכותיים חששו אולי הדליקו בשבת או שעשה מלאכה לאורו בעוד שכותי מוזהר לשבות... וגם נחשדו להדליק לפני ע"ז, לכן נר של כותיים הוא כנר שלא שבת ממלאכת עבירה, אבל לא נכלל בזה נכרי סתם, התבונן בזה.