תמצית דברי המהר"ל לחידושי אגדות לדף פד
ובהמשך לדבריו לדף פג

כִּי הֲווֹ מִקַּלְעִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, הֲוָה עָיֵיל בַּקְרָא דְתוֹרֵי בֵּינַיְיהוּ וְלָא הֲוָה נָגְעָה בְּהוּ.

גם זה דבר שכלי, רק שיצא שיעור כרס שלהם משאר בני אדם, וכאשר היה משער שיעור הכרס המופשט (ראה עוד להלן - איתן) נקט את שיעור השור שהוא הכרס היותר גדול.

אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא: בְּנֵיכֶם אֵינָם שֶׁלָּכֶם. אֲמַרוּ לַהּ: שֶׁלָּהֶן גָּדוֹל מִשֶּׁלָּנוּ. כׇּל שֶׁכֵּן. אִיכָּא דְאָמְרִי, הָכִי אֲמַרוּ לַהּ: ״כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ״. אִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי, אֲמַרוּ לַהּ: ״אַהֲבָה דּוֹחֶקֶת אֶת הַבָּשָׂר״.
אַהֲבָה דּוֹחֶקֶת אֶת הַבָּשָׂר - חיבור איש ואשה הוא מה', שהוא המאחד את שניהם יחד, וזה ענין רוחני, לזיווג יש כח א-לוקי, ולכן דוחה את הגשמי;
כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ - האיש יש לו גבורת הנפש, וזה דוחה הבשר הגשמי.
כלומר: הרוח הדוחה את הבשר - האם מכח הזיווג או מצד כוחו הנפשי של האיש. וראה בפיסקה הבאה.

... אֵיבְרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל [בְּרַבִּי יוֹסֵי] ... אֵיבְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן .... דְּרַב פָּפָּא גּוּפֵיהּ...
חכמים באו כאן להרחיק את דעת האומרים כי חוש המישוש חרפה הוא לנו, חרפת אדם ובושתו הוא חיבור איש ואשתו. וזה לא ייתכן, כי לא ייתכן שיסוד קיום העולם, פריה ורביה, יהיה בנוי על דבר גנאי וחרפה. אלא ודאי אין שום גנאי בחיבור איש ואשתו, כשם שלא היה בו גנאי לפני חטא עץ הדעת, ככתוב "ויהיו שניהם ערומים .... ולא יתבוששו",
[ואם תאמר שזה מפני שא ניתן בו דעת - גם זה לא יתכן, אדם שנתן שמות לכל הנבראים, בחכמה רבה, לא היה בו דעת?! ואחר החטא, כעונש, ניתן בו דעת?!]
אבל אחר החטא הפך לגנאי כי נכנסה בו התאוה וכעת האדם מכוין לתאוותו ויצרו, ולכן רק אז נהיה ראוי לכסות בשר ערוה.
ולכן, האומר לעיל "אהבה דוחקת את הבשר" - כי חיבור איש ואשתו אינו גשמי כמו בעלי החיים אלא רוחני, והאומר "כי כאיש גבורתו" - כי אבר התשמיש, ההבדל בין איש ואשה - ניתן לו כח מיוחד, שאינו גשמי כמו שאר האיברים. אמנם בני האדם רואים אבר זה כבזוי ושפל, כי לא יביטו אל פעולת הא-לוקים ואל סוד היצירה. ולכן ציין את מעלותיהם הרוחניות של החכמים המתבטאות בכח המיוחד הזה.
המהר"ל גם מסביר את ענין תשעה קבין, וחמישה קבין, ודקורי דהרפניא, יעויי"ש.
אבל ברור שאין שלמות האדם שיש לו גדלות בזה, גדלות פיזית, אלו דברי הבאי. אלא מדובר במעלה רוחנית. וראיה - שלא נמנעו מלכתוב דבר זה בגמרא הקדושה, כי גם דבר זה קדוש מסתרי תורה.


אני מקווה שאוכל להמשיך במועד אחר.