דף לח:

רש״י ד״ה אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו ״בניהם״ אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה

יש להעיר מדוע נקט רש״י דלא ידעו בניהם אם חיים כו׳ ולא כתב נשיהם ובניהם וצ״ע