שם שנכתב בשטר כדי להבריח
ויכוח ניטש בין משכירי דירה לשוכרים. השוכרים, זוג ובתם - בחורה צעירה. בעלי הדירה טוענים כי השכירו את דירתם, לבחורה, וזו הפירה את החוזה בכך שכל משפחתה, כולל הוריה, גרים בדירה, מה שנוגד את החוזה שאין להביא דיירים נוספים להתגורר בדירה בקביעות. בטענה זו הם תובעים לסילוק הבחורה והוריה ולביטול החוזה עקב הפרתו. לראיה הם מצגים את החוזה בו בשם השוכרים רשומה הבחורה לבדה.

מנגד, בני הזוג טוענים שהם השוכרים, ולא הייתה כל הפרת חוזה, והם הציגו בפני בת הדין החוזה שנערך לשנה הקודמת, בו הם הרשומים כשוכרים, ובתם בחורה לא נזכרה כלל. לטענתם, כתיבה הבת כשוכרת נעשה על דעת שני הצדדים, כדי לחסוך תשלומים. נוסף לכך, האב הוא החותם בשני החוזים. משכך אין שום עילה להפרת החוזה. התובעים הודו בזה, אך לטענתם לשון השטר היא הקובעת, ומשכך הבחורה היא השוכרת, ועל פי החוזה אסור היה לה לאפשר להוריה לגור יחד איתה בקביעות.

בית הדין הביא את סוגייתנו (קב:, קג.) בה אדם שקנה שדה רשם את ריש גלותא או את חברו בשטר המכירה בתור קונה השדה, ע"מ שלא יבואו ויערערו עליה. ומסיימת הגמרא, שאם לא התנו כך מראש, אין חיוב על ריש גלותא או על החבר לכתוב שטר מכר לקונה.

האחרונים העלו לסתירה בין תשובת הרא"ש (כלל צו סימן ה) שם מוכיח הרא"ש מסוגייתנו, שאותו שעל שמו נכתב השטר, זכה בשדה מדין זכין לאדם שלא בפניו. אך הטור (חו"מ סימן ס אות יח, ומקורו מספר התרומות שער נא ט א) כתב בעניין הלוואה שנרשמה בשטר על שם שמעון במקום על שם המלוה, ששמעון לא זכה בממון, אפילו אם כתבו את השטר בסתר, כיון שלא עשו שום מעשה קניין לשמעון, אלא רק כתבו שטר בדרך אמנה שהלוה יחזיר הכסף למלווה. וא"כ, יש סתירה בין תשובת הרא"ש לבין הטור!

התומים (שם ס"ק יז) כתב לחלק שהרא"ש מדבר בשטר שהוא שטר קניין, ומכיון שעשו קניין לאותו שעל שמו נכתב השטר, זכה בו מדין זכין. והטור מדבר בשטר שהוא לראיה בעלמא, ואינו קניין, והרשום בשטר לא זכה בממון. הנתיבות המשפט (ס"ק יט) מתרץ באופן אחר, שהרא"ש מדבר באופן שהקונה שילם את הכסף למוכר, בזה זכה בממון מי שנרשם על שמו, מה שאין כן בהלוואה, הכתוב בשטר לא זכה בשום דרך, ולכן ההלוואה חוזרת למלוה.

לפי זה, במציאות שלא הייתה כוונה לזכות למי רשום בשטר, הוא לא זוכה כי אין דעת מקנה שיקנה לו, וכך פסקו הדיינים במקרה דנן, כיון שלא הייתה כוונה למשכירים להקנות את השכירות לבת, היא אינה נחשבת שוכרת כלל אף על פי שרשומה בשטר, וההורים הם השוכרים.

לקריאת הפסק המלא באתר פסקים לחץ