אָמַר רַבִּי יִצְחָק אוֹי לוֹ לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֶחָד הַצּוֹעֵק וְאֶחָד הַנִּצְעָק בַּמַּשְׁמָע אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק.
ופירש"י :
אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע. וחרה אפי והרגתי אתכם (שמות כב) שנים במשמע: אלא שממהרין מן הצועק תחילה. כדאשכחן בשרה:
ובפירוש שטיינזלץ מרחיב :
אמר ר' יצחק: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק, מי שצועק על חבירו לשמים יכול להיענש יותר מזה שצועקים עליו. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אחד הצועק ואחד הנצעק, כלומר, מי שצועקים בגללו במשמע הכתוב המדבר בצעקת יתום על מענהו "אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב" (שמות כב, כב–כג), הרי ששניהם, הצועק והנצעק, בכלל הגזירה, אלא שממהרין לצועק לעונשו יותר מן הנצעק כפי שמצאנו בשרה.

ברם אינני מבין : הרי לכאורה לפי הפשט, המילה 'אתכם' אינה מתייחסת לעני הצועק אל ה' אלא לעם ישראל, אם לא ישמעו לצעקות העניים ?!
לפי ההסבר בגמרא של רש"י, כיצד היה ניתן לכתוב שרק עם ישראל ייענשו אם לא ייענו לצעקת העני ולא העני עצמו ? ועוד, אם העני עצמו עלול להיענש, מדוע אין התורה דורשת/מזהירה פשוט שלא יצעק הרי הוא עלול להיענש על כך ?
הספרי שכנראה רש"י מסתמך עליו בגירסתו כמקבילה ( וראו בתוס' ), איננו מצוטט בציטוט הברייתא, ובכל אופן אין בגמרא ציטוט של הפסוק הנ"ל מפרשת משפטים, כך שלא כ"כ ברור לי אם באמת רבי יצחק התכוון להסתמך עליו. וצ"ע
ואשמח לקרא תגובות והסברים