גניבה בשוגג

מעשה הגיע לבית דין ירושלים, בנהג משאית שהיה מביא מוצרי אוכל למוסד מסויים. מנהל המטבח, ביקש ממנו לקחת סחורה אחרת ממטבח המוסד, ולהביאם לביתו.
לימים, גילה מנהל המוסד שנגנבים מוצרים מהמטבח, ובבדיקה שערך תפס את נהג המשאית לוקח מוצרים מהמטבח, ותבעו על הגניבה. הנהג הודה שאכן לקח מוצרים, אך טען שעשה כן לבקשת מנהל המטבח וכלל לא ידע שזו גניבה. האם הנהג חייב לשלם את הגניבה?

המשנה בדף עט. אומרת: 'נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב, לשומר חנם וכו' ... הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת, חייב'.
רש"י (ד"ה נתנו, וד"ה פטור) מבאר שמדובר במקרה שגנב נתן את הגניבה לכהן או לבעל חובו, והכהן הוא שמשך או הגביה את הגניבה מרשות הבעלים, מכל מקום הגנב עצמו הוא זה שחייב בקניין שלוחיו. יוצא לפי רש"י, שלמרות שבד"כ אין שליחות לדבר עבירה, כאן הגנב המשלח חייב כיון שהשליח שגג, כי לא ידע שמדובר בגניבה ולא התכוון לגנוב. אך לדעת הרא"ה והנימוקי יוסף אי אפשר לחייב אדם בקניין שלוחו, והגנב עצמו פטור. לשיטתם, הגמרא מדברת במקרה שהשליח דהיינו הכהן או הבעל חוב הוא זה שהגביה, ובאופן כזה הם חייבים למרות שהגניבה הייתה בשגגה.
אומנם, האחרונים (ע' ש"ך ס' שמח ס"ק ו, קצות סימן כה ס"ק א) כתבו, שמה שאפשר לחייב את השליח הוא דוקא עם הגניבה תחת ידו, אבל באופן שהגניבה אינה תחת ידו השליח פטור.
נמצא, שהנהג יכול לפטור את עצמו כדעת הסוברים שהגונב בשוגג פטור.

פסק הדין מופיע בספר 'פסקי דין ירושלים' כרך ז עמ' קפג
ניתן לקרוא את הפסק המלא באתר פסקים, בקישור הזה.