בבא קמא עז. - יש מסורת שאת התוס' הארוכים בעמוד זה כתבו בעלי התוס' ערב לפני שמסרו נפשם עק"ה במסעי הצלב. ראו מס' מקורות בנושא ותודה לאבישי אלבוים.
[התמונה מספר אוצר חיים / ח. י. צוקרמן]

-----

המסורת מספרת שאת התוספות הענק כתבו בעלי התוספות בימי מסעי הצלב, כשהיו אסורים בחדר הנידונים למוות באחד מהמבצרים שנכבשו ע"י הצליינים הארורים. למחרת בבוקר הם עלו על המוקד, ואת הלילה האחרון לחייהם ניצלו לכתיבת התוספות הארוך בש"ס...
וסימנך – זה לא שמעתי מהרבי... – שהדף הוא "עז"... כמה עזות ועוצמה היו צריכים רבותינו הקדושים כדי לקיים "הן יקטלני לו אייחל"


חז"ל אמרו במסכת שמחות פ"ד:
"מעשה ביוסף בן פיסקן [הכהן] שעלתה נומי [נמק] ברגלו ונכנס הרופא לחתכה, אמר לו כשתניח כחוט השערה [קודם שתחתוך הרגל לגמרי] הודיעני, חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו, וקרא לנחוניא בנו ואמר לו, נחוניא בני, עד כאן היית חייב ליטפל בי, מכאן ואילך אי אתה חייב ליטפל בי, שאמרו חכמים 'אין אדם [כהן] מטמא על אבר מן החי אפילו מאביו'. וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו: על זה נאמר: "נפשי בכפי תמיד - ותורתך לא שכחתי", ואומר: "יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו".

-----

רק לשם הדיוק - התוס' אצלנו בדף ע"ז איננו הארוך בש"ס.
אלו ארוכים יותר:
יומא לד ע"ב ד"ה "הני מילי"
נזיר מט ע"א ד"ה "ומשני דצריכי"
וגם במסכתנו בדף ק"ז ע"א ד"ה "עירוב פרשיות"