אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמְמִין בָּטְלָה כׇּל הָעֵדוּת שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.

כך לכאורה פשוט וכך פסק הרמב"ם בהלכות עדות, כא, ו.

ובכ"ז אבקש לדון אפוא במקרה הבא, שהוא תיאור 'מציאותי' של ההלכה הנ"ל שבמשנה ( כ'איפכא מסתברא' ) :

פרה נגנבה לראובן ( תושב כפר טוב ) בליל א בשבוע ונעלמה.
בחקירת המשטרה התברר ששני עדים ( אברהם ויצחק ) מהישוב ( כפר טוב ) העידו שראו את שמעון מושך אותה באותו לילה ברחוב האחורי, והסיק ביה"ד שדן בעניין ששמעון גנב אותה.

המשטרה חשדה שהפרה נשחטה כבר למחרת והועלמה ולכן ביררה בשני הכפרים אם מישהו ראה מכירה של פרה אצל משה הקצב ביום ב. נמצאו למשטרה שני עדים אחרים ( יהושע ופינחס - שכלל אינם מכירים את הראשונים, והם מהישוב כפר קטן ) שהעידו שבעת שבאו בבקר יום ב עם פרה משלהם למוכרה ונכנסו לחצר האחורית של משה הקצב, ראו שם את שמעון מוכר פרה למשה הקצב ( כאמור, בחצירו האחורית ) . מעדותם, ביה"ד הסיק ששמעון מכר את הפרה הגנובה למשה הקצב. ברם בתשאול של משה הקצב, התברר שהוא מכחיש ששמעון מכר לו או נתן לו את הפרה, וטוען טענת להד"ם.

ברם להפתעת ביה"ד, סיפר אחד הדיינים שחבירו סיפר לו שהיה בערב יום א בחתונת יעקב וראה שהיו שם כמה מבני כפר טוב אך אינו זוכר מי. בסיום הדיון ברר הדיין מי היה בחתונה ונמסר לו על שני תושבים מכפר טוב שהיו בחתונה, וכאשר תשאלו אותם מי עוד בא עמם לחתונה, ספרו לפי תומם שיצחק שהינו שכנם ואחד מצמד העדים הראשונים, נסע איתם לחתונת יעקב בערב יום א' בקצה הארץ, וכולם חזרו מהחתונה רק לקראת הבקר.

חזר אפוא ביה"ד לתשאל את יהושע ופינחס האם הם בטוחים שראו את שמעון מוכר את הפרה למשה והם עמדו על דעתם שכך היה.

לפי המשנה הנ"ל נעשה יצחק עד זומם וגם בטלה עדותם של יהושע ופינחס. ולכאורה גם יהושע ופינחס הינם זוממים שהרי העלילו לשוא על שמעון שמכר פרתו של ראובן למשה.
האם יתכן מצב שלא כך היא המציאות ?
אם נניח שמשה משקר ( שהרי ייענש אם יתברר שאכן קנה את הפרה ושחטה ),
והרי הפרה איננה ואם כן מישהו בכל אופן גנב אותה, מתבקש לבדוק שנית את עדותם של אברהם ויצחק שכן יתכן שבאמת רק אברהם ראה את הגניבה ויצחק הצטרף אליו לבקשתו לעדות ( כי רצה 'לעשות צדק' ולתפוס את הגנב... ) שהרי לו העיד אברהם לבדו לא היו מקבלים את עדותו, והוא לא ידע שיהושע ופינחס יעידו שראו את שמעון מוכר את הפרה למשה, ולכן נעשה יצחק זומם ובכ"ז עדותם של יהושע ופינחס יכולה להיות מהימנה, שהרי אין להם שום קשר לאברהם ויצחק והם אף לא ידעו על עדותם !
כללו של דבר. אין למדים הלכה למעשה ממשנה או פסק שבספר, אלא נדרש בירור של המציאות והאמת כולה.