אָמַר רַב פָּפָּא תַּנָּא דִּידַן קָא חָשֵׁיב מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שֵׁשׁ אַמּוֹת פָּטוּר חָמֵשׁ אַמּוֹת פָּטוּר עַד אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר תַּנָּא בָּרָא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה קָא חָשֵׁיב שְׁתֵּי אַמּוֹת חַיָּיב שָׁלֹשׁ אַמּוֹת חַיָּיב עַד אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב.

רב פפא סבור היה שחז"ל התנאים היו קצרנים,
ולא היו מסוגלים/רצו לכתוב את המיליות מ ו- עד:

עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מ אַרְבַּע אַמּוֹת ... פָּטוּר

עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עד אַרְבַּע אַמּוֹת ... חַיָּיב.

עד כדי כך ?

היש דוגמאות נוספות בלשונם לקצרנות שכזו בש"ס ?