בתלמוד הבבלי מסכת בבא קמא, האמוראים לא פעם מראים על סתירה בין חלקי המשנה. ניתן להסיק מראש המשנה מסקנה כל שהיא ומסופה של אותה משנה את ההפך הגמור.

לאחר דיון שלם וארוך בכדי להוכיח כי כל סעיף במשנה מדבר על מקרה אחר, או דברי תנא אחר, היא מסיימת כי בעצם זו סתירה בין שני חלקי המשנה ומכריזה: "כולה ... היא, איידי דנסיב רישא ...., נסיב סיפא ....

כלומר שמירת הסימטריה בין שני חלקי משנה בא על חשבון הדיוק בהלכה עד כדי ההפך ממנה.

למה הסימטריה חשובה מן הלכה?