אָמַר רַבִּי אַחָא אַף עַל פִּי כֵן מֵת בְּנוֹ בַּצָּמָא שֶׁנֶּאֱמַר וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

והלא כתוב בתורה : לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ. ?!

אם נחוניא הצדיק חטא במשהו מדוע נפטר בנו בחטאו, הרי גם אם מבחינת הדין מגיע לו עונש, אבל מדוע הנענש הוא בנו ולא הוא עצמו, ואם החוטא היה בנו הרי כבר כתוב בפסוק אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ ומה שייך האב לכאן ? ואם תאמר שכתוב גם נצר חסד לאלפים, הרי זה כשאינם חוטאים אבל אם חוטאים לא ?

( בד"כ המעורר הורים להרבות במצוות ומע"ט וחסד הוא דווקא אסונות שקורים לצאצאיהם... ולפי זה נחוניא עשה עצמו חופר שיחין בגלל מות בנו בצמא כדי שלא תהיה עוד כזאת בישראל...וזהו שאמר לעצמו שלא קרהו האסון אלא מפני שהקב"ה דקדק עם בנו הצדיק. אבל לפי"ז הסדר מהופך וצ"ע )
שאלה זו יש לשאול גם לגבי דהע"ה שבחטאו נענשו צאצאיו ואילו הוא עצמו לא.