בשולחן ערוך נפסק: "עובדי גלולים משבעה העממים, בעת שלא היה בינינו וביניהם מלחמה, אין מסבבים להם המיתה, ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר. לפיכך אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום איבה (דאז אפילו בחנם שרי, אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם. וכן היה מותר היה לנסות רפואה באחד משבעה העממים אם תועיל)".

דברי השו"ע שמותר לרפא משום איבה, כוונתו משום פקוח נפש ומניעת סכנה כדי שלא ימנעו רפואה מיהודים.
ברם דווקא עתה במלחמת חרבות ברזל ( שפרצה בשבת שמחת תורה ), מתברר שצריך מאד להיזהר בזה, כי מנהיג תנועת החמאס כידוע לקה בעת מאסרו בישראל בגידול ממאיר במוחו וטופל בבי"ח ישראלי עד שהבריא, וכפוי טובה זה אחראי עתה למותם של יותר מאלף יהודים וחטיפת מאות.
מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים, וצריך להיזהר מאד.