הביטוי הזה: "לא תיתיב אכרעך, עד דאמרת לי להא שמעתתא" מופיע הרבה פעמים בתלמוד (ראה מסורת הש"ס).

למה כל כך חשוב לציין את זה כאשר חכם שואל שאלה את רבו?

ואם יש לזה משמעות, אז למה דווקא בסוגיות האלו

הנה מספר דוגמאות:

תלמוד בבלי מסכת זבחים פרק יב - טבול יום
.... אמר ליה רב המנונא לרבי זירא, לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי הא מילתא: נבלת עוף טהור לר"מ, מונין לה ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני?

תלמוד בבלי מסכת מנחות פרק ד - התכלת
אמר ליה לוי לשמואל: אריוך, לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא: התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת, מאי היא?

תלמוד בבלי מסכת נדרים פרק ז - הנודר מן הירק
אמר ליה: הוא ניהו. אמר ליה: לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא; מאי דכתיב: בו ממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות?

תלמוד בבלי מסכת קידושין פרק א - האשה נקנית
א"ל רבי אליעזר לרבי יאשיה דדריה: לא תיתיב אכרעך, עד דאמרת לי להא שמעתתא: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? מנלן?