א. בשיטת ר' יוסי בר"י דעומר בא מחו"ל. קסבר חדש בחול אסור "דכתיב ממושבותיכם" הש"מ מוחק דכתיב. המשמעות יותר עמוקה ממה שזה נראה. לפי גירסתינו הכוונה לפסוק ממושבותיכם תביאו הנאמר גבי שתי הלחם, ואנן בעומר קא עסקינן. כשמוחקים דכתיב, וכתוב חדש אסור "ממושבותיכם" המ' היא שימוש, כלומר יליף לה מ-מושבותיכם והכוונה לפסוק של עומר, ולחם וקלי וגו' בכל מושבותיכם. וכמ"ש רש"י.

ב. ומסיים ריבר"י כיון דחו"ל אסור בה חדש קודם לעומר, מסתבר דאף כשר להביא ממנה את שעורי העומר. שאר התנאים חלוקים על מהלך זה וס"ל דשפיר יתכן דחו"ל אסורה בחדש ומ"מ עומר בא רק מהארץ. (אולי ניתן לומר דלריבר"י הוא בבחינת שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. או כמאמר החידושי הרי"ם כמו שיהודי מחותן עם "מחלליה מות יומת" ללא הכנה, כך הוא מחותן עם "זכור את יום השבת לקדשו" ללא הכנות...).

ג. רמי בר חמא מציע בשביעית להביא עומר מדאשתקד ור' חסדא דוחה דבעינן כרמל. לכאורה הכוונה למחלוקת של המשנה שאוסרת ישן והברייתא שמתירה ור' חסדא כמשנתינו. ותמוה דנראה כאילו הם ממציאים כעת את הנושא. הו"ל לר"ח לומר לרמי מאי דעתיך כברייתא, והא קי"ל כמתני. ובשלמא ריו"ח ור"א דבסמוך תרווייהו ס"ל כמתני' ואת טעמה באו להשמיע.