"תודה ששחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים".

רש"י כתב יד: "קדשו. לה ארבעים מתוך שמונים וכולן שמונים יאכלו בקדושה ליום ולילה דהא לא ידיעי הי ארבעים קדשי":

לא הבנתי את הסטטוס של הארבעים הנותרים שלא קדשו.
למה זה לא חולין בעזרה? כיצד ניתן לאוכלם בקדושה בעזרה?
הרי סוף כל סוף כשיגמור לאכול את כל השמונים, ברור לנו שאכל 40 שהם חולין.

עוד להעיר, לקמן בדף פ"א ע"א מנסה רב שישא בריה דרב אידי לתת פיתרון לתמורת תודה שהתערבה עם התודה ואחת מתה, על פי שיטת חזקיה שקדשו 40 מתוך 80.
וקשה, הרי הגמרא אצלינו אומרת: "אמר רבי זירא הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשו", אם כן היה יכול רב שישא להעמיד שאמר כך ולדברי הכל. למה ללכת רק לפי חזקיה.