מקור (הרב שמואל אריאל)

שאלה
שלום רב
אנחנו אוחזים בדף היומי במסכת גיטין דף ע', ובו פירוט רב של תרופות/סגולות לחולאים שונים.
ברור שמבחינה מעשית התרופות הנ"ל אינן רלוונטיות לימינו, ולכן השאלה שלי היא - מדוע הן מפורטות בגמרא? מה לומדים ממגוון התרופות האלה? אם יש בהן רק רמזים וסודות נסתרים, הרי מקומם בספרות הסוד; ואם הן היו מעשיות בזמנן, הרי הגמרא אינה ספר אנתרופולוגיה.


תשובה
שלום וברכה!

ראשית ננסה להבין מדוע הגמרא מצד עצמה הביאה תרופות אלה, ומתוך כך נחשוב על המשמעות של הדברים בדורותינו.
בפשטות נראה, שהגמרא הביאה את הדברים משום שחכמים ראו ערך גדול בשמירת הבריאות, ולפיכך מצאו לנכון להקדיש לעניינים אלה מקום גם בתוך הלימוד בבית המדרש ולשלב זאת בגמרא.
התייחסות ישירה לשאלה זו, האם ראוי לשלב ענייני בריאות בלימוד התורה, מופיעה בגמרא בשבת פ"ב א, המספרת על שיחה בין רב הונא לבין בנו רבה: רבה נמנע מללמוד אצל רב חסדא, משום שרב חסדא שילב במהלך הלימוד עצות בהנהגת הבריאות, ורבה ראה בזה "מילי דעלמא", ענייני חול שאין מקומם בבית המדרש. אך רב הונא אמר לו שאדרבה, יש ללמוד דוקא אצל חכם כזה, משום שהוא דואג לחיי הבריות, וראוי לשלב הדרכות כאלה בתוך לימוד התורה.
גם בדורות המאוחרים יותר מוצאים לעיתים שילוב של הדרכות בריאותיות בתוך ספרי הפוסקים, אם כי בדרך כלל הדברים מופיעים בהיקף קטן יותר ובאופן אגבי, ולא בצורה נרחבת כמו בגמרא. (עיין למשל ברמב"ם הלכות דעות פרק ד'; שו"ע או"ח סימן ד', סעיפים ט', יא; שם קנ"ה סעיף ב', ומשנ"ב שם; שם קע"ט, ו; שם שי"ב, ד; ביאור הלכה לסימן תקנ"ד סעיף ו'; שו"ע יו"ד סימן קט"ז.)

כפי שכתבת, בימינו התרופות הללו אינן רלוונטיות מבחינה מעשית. דבר זה מופיע במקורות רבים, ויש אף שכתבו שאסור להשתמש בתרופות הללו (עיין למשל אוצר הגאונים, גיטין, חלק התשובות, סי' שעו; ספר מהרי"ל, ליקוטים, מ"ג; ים של שלמה חולין ח', יב). לעניין זה ניתנו הסברים שונים: יש שנימקו זאת בכך שאיננו מבינים כראוי את שמות החומרים וההרכבים של התרופות הללו (עיין למשל ספר מהרי"ל שם; שו"ת חוות יאיר רל"ד). יש שכתבו ששינויי הזמנים והמקומות משפיעים על גוף האדם ועל יעילותן של התרופות (עיין למשל תוספות מועד קטן י"א א, ד"ה "כורא"; ים של שלמה שם; חוות יאיר שם). ויש שטענו שעיסוקם וגדלותם של חכמים היה בלימוד התורה ואילו את המידע הרפואי הם לקחו מן החוץ, מרופאי זמנם; ולפיכך מידע זה אינו מוסמך כמו דברי התורה של חכמים, ובימינו עלינו ללכת אחרי רופאי זמננו ולא אחרי היידע הרפואי הזה (עיין למשל אוצר הגאונים שם; מאמר ר' אברהם בן הרמב"ם על האגדות; רש"ר הירש, איגרת, המעין ט"ז).
ייתכן שזוהי אחת הסיבות לכך שבדורות שלאחר הגמרא הפוסקים מיעטו יותר להכניס הדרכות רפואיות לספרי ההלכה - מכיוון שהם ראו שהרפואה הולכת ומשתנה מדור לדור. מסיבה זו העדיפו שלא להכניס עניינים רפואיים נוספים לתוך ספרות הפסיקה, בכדי שלא יתרחש מצב שעניינים אלה נתפשים כהלכה פסוקה ומקבלים מעמד מוחלט כביכול, בשעה שייתכן שבדורות הבאים המציאות והיידע הרפואי ימשיכו להשתנות ולהתעדכן.

מה אם כן הטעם ללמוד דפים אלה בגמרא? לעיתים ניתן למצוא בפרטים מסויימים משמעות בריאותית או רוחנית, אבל נראה שהמסר העיקרי שיש ללמוד מדפים אלה הוא המסר הכללי והעקרוני על חשיבותה של שמירת הבריאות. חכמים לא זילזלו בגוף ובבריאותו, אלא ראו בכך ערך גדול, עד כדי כך שראו לנכון לעסוק בכך גם בתוך בתי המדרש ולקבוע דברים כאלה בגמרא. גם אם הפרטים השתנו לגמרי, המסר הכללי הזה רלוונטי בהחלט גם כיום. כיום כמובן לא שייך ללמד רפואה באופן מפורט בבתי המדרש, ונחוצה הפרדה בין הספרות התורנית לבין הספרות הרפואית, בגלל ההתרחבות העצומה של המידע הרפואי וההתעדכנות המתמדת שלו. אך עדיין יש בהחלט מקום וצורך שתלמידי חכמים יזכירו בדרשותיהם ובשיעוריהם את הערך התורני של שמירת הבריאות ויחנכו את הציבור לנהוג על פי ההדרכות הרפואיות העדכניות, כפי שעשו חז"ל בגמרא.