מקור

מה ראה הרב מפוניבז אצל החפץ חיים?

כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא

רבי יוסף שלמה כהנמן הגיע בעיירה ראדין, לביקור אצל הסבא קדישא, החפץ חיים. ביקור זה התארך לתקופה של יותר משנתיים ימים… ולא בכדי״.

"כשנכנסתי לחדרו, ביקשה הרבנית שאמתין מעט עד שהחפץ חיים יכנס לחדר. בעודי ממתין, שמעתי מן החדר הסמוך קול בכי קורע לב…

נזדעזעתי, מה אירע כאן? הבכיות התגברו, ופליאתי גברה; מה גם שלא ראיתי אצל הרבנית כל התרגשות.

פניתי לרבנית ושאלתי אם קרה משהו, והיא השיבה לי: ״יש אשה המקשה ללדת, וצריך לבקש רחמים בעדה!״

התרגשתי מאוד, עד שדמעות עלו בעיני; ועל אתר גמלה בלבי ההחלטה: ״לא אעזוב את המקום הזה.

אם החפץ חיים מסוגל להתייפח בבכיות כאלה על אש ההמקשה ללדת, לא אזוז ממנו!

״באותו מעמד שמע הרב מרבו החפץ חיים הסבר נפלא במה שנאמר במסכת גיטין (מז.) על ריש לקיש: ״כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא קרא אנפשי הועזבו לאחרים חילם״ [בעת פטירתו מן העולם השאיר ריש לקיש אחריו קב ש לכרכום, והוא הצטער על דבר זה והמשיל על עצמו את הפסוק: ועזבו לאחרים חילם – כלומר, במקום ליהנות מממונו בחייו, הוא משאיר אותו לאחרים] .

לכאורה, שאל החפץ חיים, אין הדבר מובן. מה רע בכך שמשאירים איזו ירושה לילדים, עד שצריך להצטער על דבר של מה בכך, שלא הספיק ליהנות ממנו?!

אלא, אמר החפץ חיים, ריש לקיש ידע להעריך את ערכו האמיתי של רכו שהאדם. האדם מקבל את רכושו מאת בורא העולם, כדי שזה ישמש לו לעזר ללימוד התורה ולעבודת השם. הרכוש המיותר – לא בחינם הוא בא לו. על כל פרוטה שיש לאדם, הוא מבזבז זמן ויגיעה. את הזמן המיותר הזה, את היגיעה המיותרת הזאת, היה יכול לנצל לעוד רגע של לימוד התורה, היה יכול לרכוש בהם עוד קצת יראת שמים – ועל כך נסוב צערו הגדול של ריש לקיש.

לאחר ששמע רבי יוסף שלמה את הדברים, גדלה התפעלותו עד מאוד. הוא ראה את הלב הגדול, שבוכה כילד קטן על צרותיו של הזולת; והוא שמע את הדקדוק של ניצול כל הזמן וכל הכוחות לתורה ולעבודת השם. ואכן, הוא נשאר ללמוד בכולל של החפץ חיים, יחד עם רבי אלחנן וסרמן, למשך שנתיים וחצי. כשהגיע לטלז', ביקש ממנו רבו, ראש הישיבה רבי אליעזר גורדון, למסור לו דברים ששמע מהחפץ חיים, ואז השמיע לו הרב את הדברים ששמע בעת ביקור והראשון.

התפעל רבי אליעזר מאוד, ושאל: האמנם כך אמר?

ענה לו הרב כהנמן: ״לא רק שאמר את הדברים; זה החפץ חיים בעצמו!"

(במחיצתם)