( אני שואל פעם נוספת ולמעשה עדיין לא קבלתי תשובה מניחה את הדעת. ואני נוקט כאן לשון עניינית ולא פולמוסית שהיתה מתבקשת לכאורה )
'וציויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלש השנים' - זו לכאורה ברכת השמיטה.
ברם היות וכיום אפילו בשנה רגילה אין התבואה של חיטה ושעורה מספקות אלא כ10% מצורכי אוכלוסיית מדינת ישראל וגם אילו גידלו בכל שטח פנוי לכך ומתאים רק חיטה ושעורה ולמרות הגדלת היבולים בעת החדשה, לא היה היבול מספיק אפילו לכדי מחצית, ולכן מדינת ישראל מסתמכת על יבוא גרעינים רב ממדינות שונות.( וכבר כתב זאת 'אלמואדיב' באשכול קודם )
ויש לשאול :
א. כיצד יכולה בכלל להתקיים הברכה הנ"ל ?
ב. האם בעבר, בעת העתיקה, צריכת המזון של האוכלוסיה בארץ היתה כה מצומצמת לעומת זו שכיום, כדי כך שהיבולים בארץ הספיקו להזנת כל האוכלוסיה ולו רק בשנים רגילות ? אם גם אז לא, כיצד סיפקו את כלל צורכי האוכלוסיה ?
ג. אם הברכה אינה יכולה כלל להתקיים, כיצד יש לצפות שהחקלאים ישמרו שמיטה וכי על האוכלוסיה לרעוב ? ומה הפלא שבתקופת בית ראשון לא שמרו שמיטה ?