לפי השלב הזה בגמרא, אם היה מסופק רבי יוחנן האם יש ברירה, היה אומר שלחומרא השדות חוזרות לכלל האחים ביובל.
חשבתי שהכוונה שמכיוון שיש ספק האם חוזרים או לא, מחמירים ואומרים המוציא מחבירו עליו הראיה וכל עוד לא הוכח אחרת, השדה חוזרת לכלל האחים. לפי זה זו נחשב חומרא, מכיוון שאנו מחמירים על המקבל שלא להחזיק בשדה יותר, או שאנו מחמירים ולא משאירים את המעשה שעשינו בשעת החלוקה.
האם גם אתם הבנתם כך?
תודה מראש