בתוס' כתבו ולשון שהוסיפו בו רבנן בש"ס. לכאורה צ"ל רבנן סבוראי. וצ"ב מנא להו להתוס', וכי מסורת היתה כך בידם. ואפילו נניח שמסורת בידם, מה ראו לציינה, הלא אין דרכם להעיר על המקומות שנוספו. ונראה לכאורה שזה משום הביטוי הנדיר, אולי החד פעמי הזה, לומר במקום במקום פלוני איתמר וכדומה, לומר בתרביצא אמור. וכבר דנו בפורום הלשון שנראה שמסכת מנחות משופעת ביטויים נדירים. (אולי הסיבה לכך היא, אם זה בכלל נכון התחושה הזו, משום שמסכתות שנלמדו הרבה אירעה בהם אחידות, מדעת או שלא מדעת, משא"כ מסכת מסדר קדשים שאף בימי אמוראי בבל נלמדה פחות, וכגון כולהו תנויי בשני דר' יהודה בנשים נזיקין, ועל כן נשתמרו בה בהרבה סוגיות הביטויים המקוריים מהסוגיא האותנטית). בכל אופן ברור שלא כל מימרא שיש בה ביטויים נדירים נוספה על ידי סבוראי. א"כ מה הכריחם כאן. ויש עוד לפלפל. תן לחכם ויחכם עוד