בברייתא השניה שנינו דהאומר הרי עלי תודה בלא לחם ואמרו לו הבא תודה ולחמה, ואומר אילו הייתי יודע שכן (שחייבים להביא לחם) לא הייתי נודר כלל, כופין אותו להביא תודה ולחמה. ועד"ז בזבח ונסכים. ואמרינן דהא לכו"ע כבית שמאי דתפוס לשון ראשון.

לכאורה צ"ב. דמדוע אף לב"ש לא יהא זה ככל נדר בטעות או לפחות נדר שיש לו פתח טוב. שהרי זה אומר אילו ידעתי שהנודר תודה מתחייב גם לחם, ברי לי שלא הייתי נודר תודה כלל. ויל"ע.