"ויתיב (רבי זירא) מאה אחריני (תעניות) דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה, שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה".

כמה הערות:

א: לא מובן כיצד אם לא שולטת בו אש בעולם הזה, זה יכול לעזור לו לעולם הבא שלא תשלוט בו אש הגיהינום, הרי אם מגיע לו גיהנום, בודאי יש דין ודיין ויקבל העונש ובכלל, האם יש מי שלומד אש גיהנום כפשוטו שזו אש פיזית כמו בעולם הזה? קשה לומר כך.

ב: כיצד היה מותר לו לר' זירא לסמוך על הנס ולהיכנס לתנור?

ג: למה קראו לו חכמים בלשון לא כל כך נאה "חריך שקי", הרי אסור לכנות שם לחבר?