דין מעניין, פירורים שאין בהם כזית לא מברכים המוציא.
אמנם אם באו מלחם גדול, מברכים המוציא.
זה לשון רש"י בביאור הדין הזה:

"הכא במאי עסקינן. דיוצא בפירורין כגון שבאו מלחם גדול שעדיין הוא בעין הככר שבאו ממנו והוי חשוב ובר ברכה הלכך פירורין נמי שלקטן חשובין נינהו ומברך עליהן אבל המנחות שפירכן ולא נשתייר מהן דבר חשוב אימא לך דבעינן כזית והאי חביצא נמי דקאמר אי אית בה כזית וכו' אף על פי שבא מלחם גדול אי לא הוי הלחם בעין בעינן כזית לענין המוציא":

יש להסתפק, מה הכוונה שעדיין הוא בעין? האם צריך הלחם להיות ממש סמוך לפירורים שניכר שהפירורים באו מלחם זה? מה אם הלחם עומד בקצה השני של השולחן ולא ליד הפירורים? ומה אם הוא קיים בעין אבל נמצא כרגע במטבח?
ובכלל צריך להבין את הסברא בזה, מה עוזר לי שהלחם בעין, הרי תמיד פירורים באים מלחם שהיה פעם גדול. מה לי אם הוא בעין או שבעל הבית יודע שפורר את זה מלחם גדול. צריך דוקא לראות בעין את הלחם? ידיעה לא מספיקה?
ובאמת גם בזה ניתן לחקור, האם צריך לראות בשעת הברכה את הלחם או שמספיק שהלחם מונח ליד הפירורים והמברך מכל סיבה שהיא לא מסתכל על הלחם.

אמנם כל זה בסופו של דבר לא נשאר להלכה דפסקינן כרב ששת וכרבא.