בס"ד

היה לי קשה הסוגיה של הגמ'.

הגמ' לומדת מהייתור לגבי שדה בסיפא (במקרה שמכר בור, גת וכדומה, והשאיר לעצמו את השדה) את המחלוקת של ר"ע וחכמים.

שאלתי היא כזו:

הגמרא כבר שנים אומרת על משניות מסגנונות כאלו שהם הגיעו בגררא דלישנא, אגב הרישא, וכדומה.

אצלנו, הגמ' לומדת מהייתור ולא מעלה בדעתה אפשרות של ייתור בגלל גררא דלישנא.

למה? ניתן לומר שהגיע הסיפא של המשנה בדף עא. אגב הרישא של המשנה בדף עא., ולא באמת לחדש משהו.

הרב שלי תירץ שאומרים אגב לישנא וגררא דרישא רק כאשר יש מילים מיותרות, אבל כשיש חלקים שלמים - מקרה שונה לחלוטין, התחלה חדשה כמו בדף עא. בסיפא - לא ניתן לומר גררא דרישא וכדומה.

לא הסתדר לי כל כך.

יש למישהו רעיונות אחרים???