ומי אית ליה לר' שמעון לב ב"ד מתנה. המפרשים התקשו דאמרינן זאת בדעת ראבר"ש ולא בדעת ר"ש. מרש"י משמע דכיון דראבר"ש בענין זה כאבוה, מסתברא דאף אבוה כוותיה בזה. מתוס' נראה דהעיקר משום דראבר"ש תלמידיה דאבוה, וכעין לעיל עב: דדחקינן להשוות שיטתו לשיטת אביו ר"ש גבי קצירת העומר שלא כמצוותה. משמע קצת דזה צירוף של שני העניינים דבפרט במקום דכבר אמרנו דסבר כאבוה, יותר יש לתלות דסבר לגמרי כאבוה, ואילו אבוה היה סובר דל"א לב ב"ד לא היה הוא חולק.

מענין לציין שבתחילת ב"ק יש דבר דומה על אב ובן נוספים, ר' חייא וחזקיה. כמב' שם בתוס'.

אגב יל"ע בשלמא בקרבן ציבור שייך לב ב"ד, אבל האם זה נאמר בשמן של מנחת יחיד ונסכי יחיד גם כן? מדין הפקר ב"ד?