למסקנת הסוגייה הבאה עולה שאכן מחלוקת רבי עקיבא וחכמים היא לגבי מוכר בעין יפה/רעה מוכר. לפי זה, יוצא שר"ע וחכמים נחלקו בכל 4 המשניות במחלוקת זו. השאלה שלי לאור כך היא מדוע הם נחלקו ב-4 מקרים - למה לא מספיק מקרה אחד בלבד?
וצריך ליקח לו דרך, דברי ר"ע; וחכ"א: אינו צריך וכו'. מאי לאו בהא קא מפלגי,דרבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי: מוכר בעין רעה מוכר, ודקאמר נמי בעלמא: ר' עקיבא לטעמיה, דאמר מוכר בעין יפה מוכר, מהכא. ממאי? דלמא רבי עקיבא סבר: אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים, ורבנן סברי: אין אדם רוצה שיטול מעות ויפרח באויר!
ואלא מסיפא: מכרן לאחר - ר' עקיבא אומר: אינו צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים: צריך. דלמא בהאי פליגי, דרבי עקיבא סבר: בתר דעתא דלוקח אזלינן, ורבנן סברי: בתר דעתא דמוכר אזלינן!
אלא מהא: לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך, בין חרבין בין ישובין; וצריך ליקח לו דרך, דברי ר' עקיבא, וחכמים אומרים: אינו צריך; הא תו למה לי? אלא לאו הא קמ"ל, דרבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי: מוכר בעין רעה מוכר. ודלמא אשמועינן בית, וקא משמע לן שדה! וצריכא, דאי אשמועינן בית, משום דבעי צניעותא, אבל שדה - אימא לא; ואי אשמועינן שדה, משום דקשי ליה דוושא, אבל בית - אימא לא!
אלא מסיפא: מכרן לאחר - רבי עקיבא אומר: אינו צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים: צריך; הא תו למה לי? היינו הך! אלא לאו הא קמ"ל, דרבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי: מוכר בעין רעה מוכר, שמע מינה. |