רש"י כתב לפי הגמרא קידושן נ"ב המקדש בחלקו בקדשי קדשים ה"ז מקודשת והמסורת הש"ס העיר שכתוב שם הפוך. אינה מקודשת.
בפשטות הגמרא ניתן ללמוד שמדובר רק על גזל הגר וכך למד בשיטמ"ק. ונראה שגם תוס' למדו כך. ב' שאלות בתוספות

ונביא מקודם לשונו:

"ואפי' לקדש בו את האשה. הא דדרשינן בסוף הגוזל קמא (בבא קמא ד' קט:) ובמס' ערכין בסוף המקדיש (דף כח:) גבי גזל הגר האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר על כרחין אית לן למימר דלאו משולחן גבוה קא זכו דאם לא כן היאך מקדשין בו את האשה הא אמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין דף נב:) המקדש
בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשולחן גבוה קא זכו אלא לענין אחר קאמר דאין יכול ליתנו לכל כהן שירצה".

התוס' מתקשה מדוע יהיה הדין בגזל הגר שונה מקדשים, הרי בשניהם משולחן גבוה קא זכו,
תירוץ התוספות לא ממש ברור לי.
אני הבנתי שהוא מחלק כך: מה שכתוב "קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר", אין זה כמו בקדשים ששם כתוב "משולחן גבוה קא אתו", זה בעצם נשאר בבעלות גבוה ורק יש לכהן מצוה לאכול את זה בלי בעלות אבל בגזל הגר זה כן ניתן לו לקדש אשה, אבל לא ניתן לו לגמרי ליתנו לכל כהן שירצה.
אם זה הפשט בתוס', לא הבנתי, מה באמת החילוק בין לתת לאשה ובין לתת לכהן אחר?

ובסוף התוס' כתב:
"וא''ת והיאך מקדשין בו את האשה הא לאו ממון כהן הוא כדמשמע בסוף הגוזל קמא (בבא קמא דף קי.) דמחזירין בלילה והחזירה חצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ועוד מסיק התם (דף קי:) דאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר משום דאשם קריי' רחמנא וי''ל דהנ''מ קודם חלוקה אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן".

נשאלת השאלה, אם לאחר חלוקה זה נעשה ממון כהן, מדוע שלא נאמר כך גם בבשר הקדשים?