כידוע התלבטו חוקרי ופרשני המשנה והגמרא לגבי סדר הנושאים במשנת גיטין הנראית כהפוכה ונלמדת כביכול מהסוף להתחלה ( ראה מאמרו של הרב ברנדס ). כמענה לקושי זה אפשר לטעון שבמסכת העוסקת בנושא שהיינו מעדיפים להרחיק ולהתרחק ממנו ראוי להתחיל ממרחק ולהתקרב לאט למוקד המסכת.
במבט אחר, ניתן ללמוד ממשלי לא, מהקטע של 'אשת חיל' שיש תיקון לעניין המסכת וסוגיית הפתיחה שלה.
כבר ציינו בעבר שהאותיות גט בעברית אינן מופיעות יחד בשום מילה אך גם בשתי מלים עוקבות וכסדרן או בפסוק אחד אין הן שכיחות במיוחד.
ציינתי שהדוגמאות הראשונות בתורה הן בפסוק של המאורות ( בפסוק אחד המאור הגדול והמאור הקטן ), וכן אצל אברם ולוט ( בשתי מלים עוקבות - 'וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים') וכן ברבקה ההרה ( 'שני גויים בבטנך' )ועוד, ותמיד מיד לאחר מכן יש הפרדה ( בין המאורות אחד ליום ואחד ללילה ובין אברם ללוט 'הפרד נא מעלי' וכן עשו ויעקב 'ושני לאומים ממעיך יפרדו'), וציינתי שיש מעין 'תיקון' לתופעה זו בכתובים, כאשר במקום הפרדה יש חיבור או שילוב ניגודים, וכאמור למשל במשלי לא,
'גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ. יג דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ'.
והנה כאן הג' והט' מורות כיצד לחבר דווקא חיבור בל יינתק בין בני הזוג, ובתיאור מעשי האשה היא דווקא ההולכת כביכול למדינת הים כאניית סוחר היוצאת למרחק להביא לחמה, ובכל זאת אין בזה ניתוק אלא קרוב וחיבור, ושמא בא שלהע"ה להורות שגם ריחוק אינו מפריד בהכרח ותלוי במעשי בני הזוג. ודי לחכימא - בניגוד לדיני המביא גט ממדינת הים...