היות וכתב הרמב"ם בענין ת"ת לנשים :
בהלכות תלמוד תורה א, יג : "מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן".
היה צריך לאסור ללמד תורה גם לגברים שאין דעתם מכוונת להתלמד ומוציאים דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתם, מפני שאינם תלמידים הגונים.
מדוע בכ"ז יש שוני ביחס חז"ל ללימוד לנשים ולגברים אם ההבדל הוא בעניות הדעת ולא בהתאם למין, כפי שרואים כיום בפועל שיש נשים חכמניות וגברים שאינם אלא בורים,
מניין לרמב"ם שרוב הגברים מכוונים דעתם להתלמד ושאין דעתם עניה ? ומדוע אינו מתייחס למיעוט שהוא כנשים ? מדוע אינו נוקט לשון בררנית אך חיובית לאמר
'אין ראוי ללמד תורה אלא לנשים חכמניות שמכוונות דעתן וכן לאנשים שמכוונים דעתם להתלמד לש"ש וביר"ש' ?