המשנה האחרונה במסכת:
מתני' נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנא' {שמואל א א-יא} ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון {שופטים יג-ה} ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר א''ר יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם א''ל רבי נהוראי והלא כבר נאמר {שמואל א טז-ב} ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם:

ולאחריה סוגיית הגמרא (המסיימת את המסכת):
גמ' א''ל רב לחייא בריה חטוף ובריך וכן א''ל רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך וא''ל רבי נהוראי השמים כך הוא תדע שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך תחילה אמר רבי אלעזר א''ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר {ישעיה נד-יג} וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:

מה ההסבר לכך שמובאת סוגיית גמרא זו מיד לאחר המשנה (חוץ משמות הדוברים)?